פודיניג במקום של המח

אנשים אוהבים כוכבים, כאלה שמנצנצים למרחקים. אני לא מאירה את שמי הלילה ולא מנצנצת למרחקים אלא יותר מלאה במכתשים עמוקים. היופי שלי לא כובש וגופי לא מתאר את הרי שומרון. אני לא חכמה באופן יוצא דופן ואין לי אינטלגנציה ריגשית גבוהה. כל דבר שנכנס בי נכנס בי עם המון כאב, עבודה קשה וכישלון. הבעיה היא שאף אחד לא מעריך התמדה, נכונות להצליח והתמודדות עם כישלון. כן, בתאוריה, אבל לא באמת. כולם רוצים לידם את הכוכבים, האלה שטובים מאוד עם אנשים, או חכמים מאוד או יפים מאוד, או מוצלחים במה שזה לא יהיה. אף אחד לא רוצה להתמודד עם הקושי. כל מה שאני יודעת זה להתמודד עם קושי ולכן זה הופך אותי לחסרת ערך. כולם רוצים אותן מיניות, גומרות בשרשראות, כאלה שיודעות להתנשק. במקומות האלה השאלות של הערך בולטות במיוחד, הרי, שכולנו יודעים כשגבר מעוניין במישהי הוא יזיז הרים וגבעות, ומניסוני האישי, הוא לא רצה לנסוע 45 קילומרים אלי אבל היה מוכן לנסוע שמונים קילומטרים רק כדי להביא למישהי אחרת פרח. שזה מצחיק, כי הוא כעס עלי שלא הייתי מוכנה לנסוע 200 קלימורים לאוזף אותו מהבסיס אבל לא היה מוכן  לנסוע ארבעים וחמישה קילומטרים אלי. הנקודה היא, שאין גבר שחושב שאני שווה את זה. את הקושי ואת המאמץ. אבל בכלל התחלתי לכתוב פה לא בגלל הקשיים שלי עם אהבה אלא דווקא בגלל כל הקשיים האחרים אבל כנראה שהכל מתחבר להכל, ובסופו של יום אף אחד לא רואה בי ערך. בין עם זה בתחביב שאני משקיעה בו הרבה זמן וכסף אבל לא כישורנית בו ולכן לא מקבלת חיזוקים חיובים כשמגיע לי, לבין שזה גבר בדייט שני שמלטף אותי ואומר לי כמה שהוא נמשך אלי אבל אומר שזה יותר מידי בשבילו. הוא אמר לי פעם שאני פחות נהדרת ואני חושבת על הצמד המילים האלה עכשיו והעלבון מתגבר בי. אני פחות מידי יפה, פחות מידי חכמה, פחות מידי נשלטת, פחות מידי מינית, פחות מידי אשת שיחה. אני יותר מידי קשה, אקס אחר אמר לי פען שהכל בין הרבה קשה מידי לקצת קשה מידי איתי, אני יותר מידי כואבת. על כל בני האדם יש מחיר, כל אחד מאתינו בוחר מה המחיר שהוא מוכן לשלם על כל אחד אחר.  אני מרגישה חסרת ערך, אני מרגישה לא שווה את זה בדיוק בגלל המקומות האלה, כי אני לא כוכבת וכל מאמץ או השקעה שאני עושה לא נחשבת, כי אני לא קוטפת מקומות ראשוניים. בנוסף, כל המשפטים האלה שנאמרו לי ה"פחות נהדרת", "את שווה 14.50 שקלים 18 אם את מוצצת", "זו לא אשמתך שאני לא אוהב אותך, זה האופי שלך", "הייתי מעריך אותך יותר אם לא היית שוכבת איתי כל כך מוקדם", כל אלה, כל אלה רק מחזקים לי כל יום את האמונה שאני לא שווה את זה. המורכבות היא כל מה שיש בי והיא לא שווה לאף אחד, כי אף אחד לא רוצה כישלון ולאף אחד לא אכפת כשאני לא מוותרת, מתאמצת, מתגברת על הפחדים שלי, לא, לכולם רק אכפת שאני לא כוכבת, לא אלופה, לא יודעת להתנשק או להזדיין.