מכירים את זה? שפוגשים מישהו וברגע אחד יש את הכימיה הזו, הקליק, החשמל.
אז ככה היה איתו.
פגישה במקום מבאס, בכל זאת סוג של קולגות.
חשבתי שאני מדמיינת. יש לי אינטואיציות די טובות, אבל עדיין.
כמו שאמרתי, עובדים יחד ובלי קשר לזה נראה שונים לחלוטין זה מזו.
וואלה? שונים?
אולי. בא בטוחה בכלל.
אני יודעת לזהות. אנרגיה. צורך.
נעימה התחושה הזאת, הרגשה שאת חשופה. שרואים דרכך ועלייך.
אני חושבת שאני מכורה לתחושה הזו כשהיא נוצרת. כשמי שעומד מולי יודע לייצר. והוא ידע.
כמה חודשים קדימה. אני לבד במשרד. יש יתרונות לקורונה.
הוא כותב לי שהוא מגיע לפגישה ואם במקרה אני שם.
מתרגשת. גל רטיבות מתחיל לגאות ואני משתדלת לחשוב. להתרכז.
מי נמצא, מה נמצא, איך אפשר לגרום לו. רק קצת. רק היום.
הוא מגיע ונכנס אליי למשרד עם החיוך הביישני שלו.
אל תטעו. אני מבינה את ההתרגשות שלו, את המבוכה אבל הוא יודע לגמרי מה הוא עושה.
הוא לא עשה את זה לפני אולי, אבל הוא כולו מכוון לשם. החיוך המובך חיצוני לגמרי. בפנים הוא נחוש. בפנים הוא שם בשבילי.
'זה היום הולדת שלי היום' הוא אומר לי.
כאילו שלא ידעתי, (מחשבה של עצמי לעצמי) .
אני נועלת את הדלת. הוא המום (נראה לי).
מכריחה את עצמי להביט בו. להישיר מבט. משהו שקשה לי מאד לעשות. מתעקשת. זה עובד לשתי שניות והמבט שוב יורד לרצפה.
אני כבר בטוחה שעשיתי טעות. שהרסתי הכל. שהבנתי לא נכון. שלא באמת קראתי את הסימנים.
דקה אחרי זה אני כבר בלי בגדים, לפחות בלי אלו החשובים.
הוא מסובב אותי אל הקיר, אחרי שפשט ממני (ולא בעדינות) את השמלה. היד שלו מתחילה לטייל לי על הגב ובסיבובים על התחת שלי.
אני נוזלת ואני מרגישה את זה.
מתחילה להתחנן 'נו, בבקשה, תדחוף אותה כבר'
"אני לא שומע אותך, תפסיקי ללחוש". אני מנסה להגביר את הקול אבל הוא יוצא חלש כמו מקודם 'האצבעות שלך, אני צריכה אותן בתוכי, בבקשה'.
אני רואה שהוא מחייך.
הוא לא מכניס אותן.
אני מתחילה להתחרפן. מבינה בכלל שזה הוא, שהוא פה איתי נצמד אליי ומלטף לי את הטוסיק.
'אין סיכוי, את חולמת' הכי הרבה שאני מסוגלת לומר לעצמי.
הוא מסובב אותי אליו ואני נוחתת על הברכיים.
הידיים מאחורי הגב והוא מביט בסיפוק.
'מעולה, מה שאת אוהבת. לרצות, לשרת'
'אוהבת לרצות אותך' אני אומרת ופותחת את הכפתור במכנסיים שלו. הידיים רועדות לי.
הזין שלו נדחף לי לפה בשניות ואני נחנקת.
נהדפת אחורה ונתקעת בקיר.
מנסה להתייצב שוב על הברכיים, להחזיר את הזין שלו לפה שלי.
עכשיו המבט שלו כבר אחר. רציני. מרוכז כזה. אני מרגישה את המבט שלו למרות שאני לא יכולה לזוז לשום כיוון. הראש שלי מקובע על הזין שלו, הזין היפה שלו.
בקושי מצליחה רגע לדחוף אותו כדי לנשום אוויר.
'את ממשיכה' הוא אומר בשקט.
ואני ממשיכה.
הוא מזיין לי את הפה בעוצמות בלתי הגיוניות בכלל. 'מאיפה הוא כזה חזק?' אני תוהה.
הוא מלטף לי את השיער ושואל אם אני מוכנה.
בא לי לענות לו שאני תמיד מוכנה אבל זה מרגיש לי דבילי ואני גם ממילא לא יכולה לענות. יש לי זין שבפה שלא מאפשר לי לנשום או לחשוב.
ואז אני מרגישה את זה מחליק בגרון. זרע שמיועד לי. זרע שחיכה לי. זרע שישב שם מאז שהכרנו.
מעוצמת הגמירה אז כמעט שוב נופלת.
הוא מחזיק אותי חזק ומרוקן לתוכי את כל מה מיש בו.
אני בולעת בלי להפעיל שום שריר.
הוא מתקרב אליי, מוחה לי שאריות זרע מהשפתיים ודופק לי נשיקה מטורפת.
נופלת אחורה והוא עליי.
מותר לרעוד.
