אני תמיד קוראת ומקנאה באלו שמצליחות לגמור בקלות.
בעצם, באלו שמצליחות לגמור, נקודה.
ולא שאני לא מצליחה. אני מצליחה. נכון שזה מצריך אי אלו עזרים, אבל הם זמינים חלק ניכר מהזמן.
אז במה אני מקנאה?
ביכולת לגמור עם הפרטנר. עם בן הזוג. בין אם מזדמן ובין אם לא.
ברור שכשהוא מזדמן, אני אפילו לא מנסה.
אבל מה קורה כשהוא נהיה יותר קבוע מאשר מזדמן?
אז זהו, לא קורה כלום.
נהיה זה מול זו, או זה מעל זו או זה מאחורי זו, וכלום לא יקרה.
משהו שם לא מאפשר.
הייתי רוצה לתת להם בעלות על הגוף שלי לשעה שעתיים. אפילו לעשר דקות.
לשחרר.
לתת להם להתפלש בי, להיכנס בי עד הסוף, למצוא את הדרך לשחרר את המחסומים שלי בראש.
הייתה לי דאחקה כזו פעם, עם חברות, כשנהגתי לומר "מי שיגרום לי לגמור- איאלץ להינשא לו".
לימים, גם החתן לא ידע להגמיר אותי כמו שרציתי שידעו.
הוא למד אותי, עבדנו על זה חזק, היו תקופות שגם הצלחתי לראות איתו פורנו (אף פעם לא באמת הארדקור. את הראש הסוטה שלי הוא הכיר מצוין, אבל גם אני הכרתי את שלו), הצלחתי להתנתק ממנו ולהיכנס עמוק לסרטון שמולי. הצלחתי להתחרמן מזה ובסוף גמרתי.
הוא עשה לי ביד תוך כדי עבודה רצינית עם הויברטור. גם זה עבד לעתים. הייתי צריכה לדמיין תוך כדי שמזיינים אותי בכל החורים חזק, שיורקים עליי ושאני כלי לשימוש המונים.
מזל שהוא לא ציפה שאחלוק איתו את הנראטיב.
בכלל, באיזשהו שלב הפסקתי לחלוק איתו את המחשבות הכמוסות שלי.
כשזה קורה? המדרון חלקלק ותלול. סודות הורסים קשר. מחרבים.
אפשר להמשיך להזדיין. אפשר לגמור אפילו. אבל בין לבין הולכים ומתארכים ענפי הסודות והיצרים שכבר לא נחלקים זה עם זו.
לפני כמה זמן, היה אחד, לימים התברר כאדיוט מושלם (או סתם פחדן מגלומני) שהצליח להגמיר אותי. זה לקח מעל שלוש שעות וכלל ארסנל שלם של צעצועים (הבחור בהחלט היה מאובזר בכאלה), המון השקעה מצידו (בזה אני דווקא ממש לא מזלזלת) ובהתחשב בכך שזו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו, אז בכלל היה כאן תקדים בינלאומי.
אז יצא לי לחשוב על זה קצת, על מה זה בעצם אומר שמישהו כמוהו "הצליח" היכן שכולם נכשלו, והגעתי למסקנה המתבקשת שזה בולשיט כפול מיליון בולשיטים.
תמיד יש שני אנשים בסיפור הזה של קשר, של סקס, של בדסמ, של אינטראקציה מינית או בכלל לא מינית.
אנחנו לא לבד שם.
אני כל הזמן אומרת לבת שלי שהיחידה שהיא יכולה לשלוט בה – זו היא עצמה.
שאין לה דרך לכוון מה יעשו אחרים. שחבל לבזבז את האנרגיות בכיוון הזה בכלל.
אז ככה.
השליטה היא רק אצלך.
איך תיקח את הסיטואציה. איך תגיב להזדמנויות. מה תבחר לעשות. אתה עצמך בלבד.
אין שם שום דרך לנתב את האחר. אין.
ומי שחושב שיש לו כזו דרך, חי בסרט.
אז להגמיר אותי?
בוא, אני כאילו אתן לך שליטה על הגמירה שלי. אני כאילו אתן לך תפקיד.
השליטה היא בחוסר שליטה שבין שני אנשים. בשקט שהם מייצרים, כי אין שם סודות ביניהם. לפחות לא חשובים.
שליטה היא כשיש ביניהם ים של אפשרויות. ים רגוע.
כזה שאפשר לפתוח רגליים מולו, להוציא ויברטור ולגמור.
