מה עושה אותך סאבית טובה?
לא יודעת.
מה עושה אותי??
זה בלתי נדלה.
צורך אינסופי להוכיח. כל הזמן.
זה אף פעם לא נגמר.
אתה אוהב אותן שתוקות?
כי אני נכנסת לאלם. כן. נהיית אילמת.
כשהכל כואב לי, לא יוצא לי שום רחש מהפה. כלום.
אח''כ אני לא סותמת.
אבל כשהוא נוגע בי. מסובב. צובט.חודר. מכניס.סוטר. אני בשתיקה.
עוצמת עיניים חזק. זין, זה כואב רצח.
הוא אומר לי שזה ממש מרטיב אותי.
כל סטירה חזקה על הכוס מקפיצה אותי ומרטיבה בו זמנית.
הוא נשך אותי השבוע וכמעט חבטתי בו (לא באמת).
אבל נשיכות זה קשה. לי.
למה לנשוך? הבנתי מה אתה רוצה גם בלי זה.
נשיכה זה סתם סימן אח''כ. ולכי תסבירי. ובמלתחות של הבריכה.
כבר קרה ששאלו בדאגה "הכל בסדר"?.
אז הכל ממש לא בסדר, אבל לא בגלל מה שאתם חושבים. הסימנים הכחולים? מי שם לב אליהם בכלל? עיטורי אהבה לרגע. כאילו נכבשתי.
נכבשתי מזמן. כמעט 3 שנים. ממבט כמעט ראשון אפילו.
אבל איפה אני ואיפה הוא.
מזל שאפשר לקבל מכות ולשכוח לרגע.
גם נשיקה פה ושם. נשיקות הן גם טובות.
הוא מלקק לי את הדמעות מהעיניים. המסקרה נזלה קצת. גם לה יש את הגבולות שלה. גבולות גזרה.
נותרו תמונות. גם בראש וגם בטלפון. לא בטוחה איפה חדות יותר. אולי במוח. הן נצרבו שם.
לכל אחת יש זה שנצרב. שצורב.
לעזאזל כמה כוויות חטפתי. כמה הייתי מוכנה לחטוף בשבילו. שלא יישאר כלום. עד לאן שצריך אם אפשר.
אז סאבית טובה?
אין ספק.
זה בסך הכל אחת שלא מוותרת. זו כל התורה.
