הגעתי לכתובת שהוא נתן לי. בדרך, עוד התלבטתי אם להודיע לחברה שלי לאן אני הולכת, ככה בשביל שידעו אח"כ היכן לחפש את גופתי.
ידעתי שאם אתן לה את האינפורמציה הזו היא תקרא לי משוגעת ותוציא לי את החשק ללכת.
אז עשיתי את הדבר המתבקש ופשוט לא יידעתי איש.
כשיצאתי מהאוטו הסתכלתי מסביב, לא סגורה אם עוד אי פעם עיני יראו אור יום. בכל זאת, מי יודע, אולי חבורה של עשרה (או חמישה) גברים (לא) מסוקסים תמתין לי מעבר לדלת ותבצע בי את זממם עד לאבדון.
ובנימה רצינית יותר, ידעתי שאני לוקחת וואחד סיכון ולמרות זאת, לא הצלחתי להניא את עצמי.
עם המחשבות הללו של "את אמא לילדים, אישה חסרת אחריות שאולי תירצח בקרוב" דפקתי על הדלת הכחולה.
להפתעתי (לאור המחשבות הנל) פתח לי את הדלת גבר נורמלי למדיי, אפילו חמוד.
הוא פצח במונולוג שכלל את הציפיות שלו מעצמו, מהחיים וממי שתפקיד עצמה בידיו. מודה שהפסקתי להקשיב בשלב מוקדם מדי. הלחץ ובקבוק הבריזר שנתן לי העסיקו אותי יותר.
אני יודעת איך גברים מסתכלים עליי ומזהה כמיהה בקלות.
אצלו? לא זיהיתי כלום. זה לא שהוא הביט בי במבט חלול או משהו אבל פשוט לא הצלחתי לקרוא אותו.
המרצה שבי, זו שצריכה לאסוף את הלייקים והאישור שהיא שווה משהו חיכתה להיכנס לחדר. להוכיח לו שלא טעה.
הוא התחיל להצליף בי מעל הבגדים. בכל פעם בעוצמה גוברת. נראה לי שהיה מרוצה. אחרי כ50 הצלפות הוא ביקש ממני לעמוד והחל לקשור אותי. הייתי לבושה כאמור, ועדיין הצלחתי להרגיש היטב את חיספוס החבלים ואת ההידוק שלהם. הריח החזק של החבל עמעם לי קצת את הבאלאנס ולרגע כמעט מעדתי על הרצפה. הוא החזיק אותי, סיים להדק וזרק אותי על המיטה.
הוא ביקש ממני להתחיל לזוז על החבל שעבר בדיוק במרכז הכוס שלי.
התחלתי לזוז, תופסת קצב יותר ויותר מהיר ומרגישה איך הגבר הזה שאני בקושי מכירה מסתכל עליי, למרות שאני עם כיסוי עיניים ולא רואה כלום.
פתאום הרגשתי את היד שלו נשלחת ופותחת לי סופסוף את הכפתור במכנסיים. החבל בתוספת היד של שהחלה לחדור אליי עצרו את התזוזה שלי.
הוא השפריץ אותי במומחיות ומייד שלף את היד החוצה ואמר שנעצור כאן. לא ממש הבנתי.
הוא משך אותי לעמידה והחל להתיר את החבלים במהירות.
אמר לי שהוא מחכה לי מחוץ לחדר ושאצא שזמן שמתאים לי.
"אם את רוצה שנמשיך מכאן, תכתבי לי על דף בגודל A4 מה את רוצה שיקרה פה בפעם הבאה".
מה?? מי?
ובעיקר, מה אתה רוצה ממני??.
לא אתה זה שאמור להחליט, להוביל, לאפשר....?
המילים שלי לא הרשימו אותו. גם לא השאלות. הלכתי משם מבולבלת.
יום למחרת עוד ביקשתי הכוונה. "תגיד, יש לי איפה להסתכל, ללמוד? מה מבקשים שיהיה בסשן כשאין לי מושג קלוש מה אמור לקרות שם?".
מיותר לציין שלא קיבלתי לינק לאנשהו.
אז ככה זה נגמר. כנראה חשב שאני לא רצינית מספיק או רוצה מספיק, ומי יודע, אולי אם הייתי מקשיבה לנאום שלו בהתחלה, הייתי מבינה איך כל זה גם קשור לציפיות שלו (מעצמו, מהחיים וכל זה).
מה שכן, אני קצת מתבאסת כי היום הייתי יכולה למלא לו שני עמודים בכתב צפוף כולל מהלכים שלמים של מה שבא לי.
זוכרת את השם שלו, אבל מי לעזאזל שמר את הפרטים? או הכינוי?
##אה, והתמונה מהפוסט הקודם, אבל הפעם בצבע כי בא לי לפנק.
***הושמדה
