אני מעתיק לכאן פוסט שהנשלטת שלי כתבה אחרי ערב High Protocol שעשינו, קריאה נעימה:
"אתמול היה יום קשה, רגשית.
לאן שלא פניתי הייתי צריכה להתמודד עם קשיים ולשים את עצמי בצד ולהמשיך לתפקד רגיל, כאילו כלום לא קרה.
הגעתי הביתה עם אותן תחושות ורגשות שהציפו אותי, ניסיתי להסתיר, ניסיתי להמשיך אך ראית הכל ולא נתת לי אדוני.
הגעתי למקום היחיד בעולם שאני יכולה להיות ולהרגיש בו הכל, לטוב ולפחות טוב, הגעתי אליך אדוני.
נתת לי מקום בטוח לפרוק בו הכל, כעס, עצב, להיות בו הכי פגיעה וחשופה ועל כך אני אסירת תודה אדוני.
הכלת, הקשבת ונתת לי לשאר שם, במערבולת הרגשות כל זמן שהייתי צריכה אדוני.
הזמן חלף ואמרת לי, "הערב יהיה לנו כיף, אנחנו לא מסיימים את היום הזה ככה."
"אנחנו יוצאים מהבית ב 21:00, לכי להתקלח".
כשהייתי במקלחת אמרת לי "הבגדים והנעליים שלך מוכנים בחדר".
נכנסתי לחדר וראיתי את שמלת הערב השחורה שלי תלויה על דלת הארון, חוטיני שחור מינימלי ונעלי עקב שחורות מונחות לרגלי השמלה.
התלבשתי בזריזות, נעלתי את נעלי העקב שבחרת ובאתי לסלון.
אתה הלכת לחדר ואמרת לי "תבואי לחדר כשאקרא לך".
נכנסתי לחדר אחרי שקראת לי, כרעתי ברך בהוראתך וחיכיתי להחלפת הקולר.
ענדת לי את קולר הערב שהענקת לי מזמן, ענדתי אותו רק פעם אחת בעבר והתגעגעתי לתחושתו על צווארי.
"שימי אודם סגול".
מרחתי על שפתיי את האודם הסגול והרגשתי את הפרפרים מתעוררים לי בבטן ואת החיוך עולה על שפתיי.
הרגשתי האשה הכי יפה וסקסית בעולם אדוני.
יצאת מהחדר לבושה,
הסתכלת עלי ואמרת לי "High Protocol".
הפרפרים כבר ממש מרחפים שם והחליפו את כל התחושות הקשות איתם הגעתי הביתה.
נסענו, בנסיעה שאלת אותי "מה את עושה עם מלצר/ית פונים אליך?" עניתי "מחייכת אליהם אדוני", תיקנת אותי: "מחייכת אליהם ופונה אלי ומחייכת", "מה את עושה אם אני לא נמצא בשולחן ומלצר פונה אליך?", "מבקשת שיחזור עוד כמה דקות אדוני", "מה את עושה כשאני קם מהשולחן?" "קמה אדוני", "מה את עושה כשאני חוזר לשולחן?"," קמה אדוני"," מה את עושה כשאני מפסיק לאכול?", "מפסיקה לאכול אדוני".
הארוחה עברה בנעימים כל כך.
דיברנו מעט, בעיקר הסתכלנו בעיניים, אני הצצתי על זוג הנשים שישבו בשולחן מאחוריך אדוני.
אחת מהן קלטה את הקולר שלי וסימנה לחברתה באצבעות על צווארה, הן התלחששו ונראה כי ההתנהלות בשולחן שלנו עניינה אותן.
אותי עניין דבר אחד ויחיד בעולם כולו באותם רגעים, האדון שלי.
לא יכולתי להוריד את עיניי ממך אדוני.
לקראת סוף הערב אחזת בידיי ואמרת לי, "תחתונים אליי".
ידעתי שזו תהיה משימה לא פשוטה, חוטיני בגיזרה גבוהה ושמלת ערב שמגיעה לעקביי, אין סיכוי שאצליח לעשות את זה במינימום תשומת לב האחרים שהיו בסביבתנו.
זה הסתדר טוב עם הרצונות שלך אדוני.
התחלתי לנסות להוריד את החוטיני, מהאגן למורד רגליי, אך זה היה לא פשוט בכלל והתנדנדתי בכסא מצד לצד בחוסר חנניות מדהים.
הבנות בשולחן מאחוריך כבר הסתכלו עלי בלי לנסות להסתיר זאת אדוני, אך עיניי היו מכוונות אליך כל הזמן הזה.
כשהתחלת לספור לאחור כבר הייתי לקראת סיום המשימה ולבסוף הצלחתי, החזקתי את החוטיני באגרוף סגור והגשתי לך את ידי.
"מה יש לך ביד?" פתחתי את אגרופי להראות לך אדוני.
"תנופפי בו".
החזקתי בקצה אחד של החוטיני ונופפתי בו במבוכה, שמעתי את אחת הבנות אומרת לחברה שלה "את זה בחיים לא הייתי מסוגלת לעשות" ומצחקקת עם חברתה.
חייכת, לקחת את החוטיני והכנסת אותו לכיס שלך.
"בואי הביתה".
תודה לך אדוני על ערב מיוחד וקסום בו הרגשתי שייכת, ראויה, ליידי שמייצגת את אדונה וגאה להיות במקומה.
תודה על הזכות ועל שראית את הצורך אדוני, מלכי, אהוב ליבי ומושא הערצתי.
שלך בגוף, בלב ובנפש אדוני 💜"
