מחר בבוקר השמש תזרח ואנחנו כבר לא נהיה ביחד. עשרה חודשים פחות יומיים עברו מאז שכתבת לי ״אתה מעניין״. כל כך מעט זמן ונדמה שעברנו בו חיים שלמים. נולדנו ביחד זה לתוך זה. גילינו את עצמנו. שולט ונשלטת. גבר ואישה. פוליאמורים. שתי נשמות. אוהבים.
חשבתי כמה פעמים, האם הייתי נכנס לזה במידה והייתי יודע לאן זה ילך. מצד אחד אני חושב שלא. זה פשוט היה מפחיד מידיי. מצד שני ברור שכן. הרי זה בדיוק מה ששנינו חיפשנו. גם אם עוד לא היו לנו את המילים.
מסתבר שמשאלות מתגשמות. הרבה מעבר לכל דבר שאפשר לדמיין.
את אישה מדהימה. חכמה. מצחיקה. סקסית. יפיפיה. מרתקת. מרגשת. אמיצה. מישהי שיוצרת את החיים שלה ולא להיפך. מושלמת.
אי אפשר שלא להתאהב בך.
ילדה יפה שלי. הלב שלי מתפוצץ מלחשוב עלייך. מאהבה. מאושר. מגאווה. את כל כך גדולה ילדונת. אני חושב עלייך ורק יכול לראות את החיוך שלך. להרגיש את המגע שלך. לנשום את הריח שלך פנימה. להרגיש את הכוס שלך נוזל.
אני זוכר איך הכנסת אותי לביתך. לחדרך. למיטתך. לגופך.
אני זוכר את הפעם הראשונה שהסתכלנו זה לזה בעיניים וראינו את הנשמות אחד של השני.
אני זוכר איך נתת לי את הגוף שלך, לקחת אותו למקומות שלא הכרת.
אני זוכר איך גיליתי שהיית המלאך השומר שלי.
אני זוכר איך עקרתי את ליבך.
תודה שהרשית לי להיות כל הדברים האלה בשבילך.
אהובתי.
מאיה שלי.
כל פעם שנפגשנו, תכננתי לנו נקודת התחלה. אף פעם לא הצלחתי לנחש איך זה יגמר. אבל למדתי לבטוח בנו שזה יהיה מופלא.
מחר אנחנו מתחילים פרק חדש. סוחף. מרגש. מאתגר. כמו שאנחנו יודעים להיות ביחד.
אוהב אותך לנצח
ערן
שלך
