העברנו את הקיץ באי-שם ארה"ב. עיירה קטנה ורגועה שכנראה לא קרה בה שום דבר אף פעם. מקום פסטורלי עם נוף של תמונה עם מזג אויר מושלם, בלי לחכות בתור בשום מקום. מקום שבו כולם רגועים וחייכניים כל הזמן. מקום שבו אפילו מוכר הגלידה הסורי נהיה חבר שלך. סוג של בועה.
לקח לי כמה שבועות להתרגל לקצב, להיכנס לאווירה ולנשום עמוק. אבל בשלב מסוים זה קרה. האוויר הצלול נכנס לריאות, המוח התבהר והמבט נהיה צלול. לרגע יכולתי לראות את החיים שלי בצורה נקייה יותר. יש איזו אינרציה בחיים שגורמת לי לקחת כמובן מאליו את זה שאני ממשיך לעשות את מה שעשיתי קודם. הניתוק ביטל אותה ויצר סוג של חופש.
לאחרונה התחלתי פרק חדש בחיי. אני עדיין בשלב של חיפוש והתחדשות. הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שאני תקוע. לא באמת השארתי את הפרק הקודם בעבר. אני מאמין שכדי להצליח צריך לקחת משהו אחד ולהתמקד רק בו. אני לא יכול לעשות את זה כשחלק ממני עוד ממוקד במשהו אחר.
אני מקווה שהפעם באמת שיחררתי.
האמת שאחרי שהתרגלתי היה לי שם ממש טוב. אם הייתי יכול הייתי נשאר. אבל הזמניות של זה גרמה לי להתגעגע לחיים שלי, והחיים שלי נמצאים כאן. יש משהו נעים בלחזור הביתה. זה בעיקר אנשים. חברים ישנים וחדשים.
אחד הדברים שהשתפרתי בהם בשנים האחרונות זה להיות פתוח לעולם. מה שאני אוהב בכלוב זה את ההזדמנות להכיר אנשים חדשים ומעניינים. לצערי זה משהו שפחות קורה מעצמו בדרך כלל. אני אוהב להכיר אנשים חדשים, לגלות דברים חדשים, להתנסות ולהתחדש.
אז הנה, חזרתי, ואני מחפש הרפתקאות.
