קודם כל חשוב לי להבהיר שאני מודע לכך שיש אנשים שמונוגמיה עובדת עבורם. אם אתם חלק מהאנשים האלה אז אני שמח שמצאתם משהו שעובד עבורכם. אין לי עניין לנסות לשכנע אף אחד, אלה רק להסביר למה זה לא עובד בשבילי.
ההנחה הראשונה שלי היא שלכל אחד ואחת מאיתנו יש כל מיני צרכים ורצונות שיש לספק על מנת שיהיו מאושרים. נלך על דוגמה קלה ושכיחה - כמות הסקס. יש רף מינימום שמתחתיו רמת האושר נפגעת וגם רף מקסימום.
ההנחה השנייה שלי היא שבזוגיות כל אחד ואחת מאיתנו רוצים שהצד השני יהיה מאושר ומסופק ככל הניתן. אני מקווה שההנחה הזאת מובנת מאליה.
ההנחה השלישית היא שבמונוגמיה יש סט של צרכים ורצונות שבהם בן או בת הזוג מקבלים בלעדיות על מימושם. סקס הוא אחד הבולטים והמוסכמים ביניהם.
אבל מה עושים כשצד אחד רוצה יותר סקס והשני פחות?
אפשרות ראשונה היא להיפגש באמצע. זה מצב שכולם מפסידים בו. צד אחד לא מקבל מספיק והשני נותן יותר ממה שנוח לו.
אפשרות שניה היא שצד אחד מרצה את הצד השני. לפחות צד אחד אמור להיות מאושר כאן. הבעיה היא שזה לא באמת עובד ככה. הצד המרצה לא באמת יכול להצליח למלא את כל הצרכים והרצונות של הצד השני. מדובר לא רק על סקס. אנשים הם מורכבים בהרבה מזה.
אם הזוגיות היא טובה והצד השני רואה שזה לא באמת עושה לצד המרצה טוב, אז גם הוא לא יהיה מאושר לאורך זמן.
אפשרות שלישית היא לקבל את זה שהצד השני לא תהיה מאושרת ומסופקת ככל הניתן, אלה קצת פחות. זה לא שבן או בת הזוג ואושרם לא חשובים. פשוט החיים מורכבים. שום דבר לא פשוט. כל אחד עושה הקרבות. לצערנו זה המצב.
לצערי רוב הזוגות בוחרים בסוף באופציה הזאת.
מחוץ לעולם במונוגמי יש מגוון של פתרונות אחרים שמבוססים על החלשת או ביטול הדרישה לבלעדיות בתחומים מסויימים. אבל הבטחתי להסביר למה החלטתי שמונוגמיה היא לא בשבילי. על הפתרונות שמצאתי לעצמי אספר אולי בהזדמנות אחרת.
