ריח של דם

יש משהו בחיבור בדסמי שהוא בלתי נתפס בעיני. בכלל אני חושב שחיבור בין א.נשים זה דבר מדהים. לגלות א.נשים זה לגלות עולם ומלואו. בדסמ מוסיף לזה רובד נוסף. חזק. מיידי. נקי. חושני. החיבור הזה לוקח אותי למקומות שאף פעם לא דימיינתי שקיימים. כלצפעם מחדש  כל פעם למקום אחר  

חיבור בדסמי הוא כמו כוכב בשמי הלילה  הנפש שלי יוצאת אל הכוכבים. נמשכת אליהם. מתפזרת. מתאחדת. אנרגיה קסומה שרוצה לטעום. לראות. להתחבר. להרגיש. להיות כל מה שהיא יכולה להיות ומעבר. 

לאן זה מוביל הסיפור הזה? מה יוצא לי מכל זה? למה זה שווה את כל המאמץ? 

האמת שאין לי מושג. שנה אחת זה לא מספיק זמן. בואו נדבר עוד שלוש. 

עריכה: השנה מתייחס לפולי. שנות בדסמ כבר הפסקתי לספור.