לאחרונה הגעתי להבנה שיש סימטריה בחוויה הבדסמית של השולט והנשלט ביחסי שליטה. למרות שכאילו מדובר בהפכים התחלתי לחשוד שהמשותף גדול מהשונה. רק שלא הצלחתי להסביר את זה.
בעקבות שיחה עם קוראת מקסימה במיוחד של הבלוג, הבנתי שיש לי טעות בהבנה של הסאבספייס. בניגוד לאיך שזה נראה, הם לא שוקעים בתוך עצמם, אלה באדם שמולם. בדיוק כמו שולטים. לדפש מוד יש על זה אפילו שיר שצירפתי בסוף הפוסט.
בעקבות כל המחשבות האלו גיבשתי לעצמי תיאוריה על מהות החוויה הבדסמית. כאשר אנחנו נמצאים באינטראקציה עם אנשים אחרים אנחנו מחזיקים בראש מודל שלהם. בעזרת המודל הזה אנחנו חוזים כיצד הם יגיבו להתנהגויות שונות. כך אנחנו יכולים להתאים את ההתנהגות שלנו כלפיהם כדי להשיג את התוצאה הרצויה לנו.
בבסיס החוויה הבדסמית עומדת ההעברה של הכוח בין הנשלט לשולט. העברת הכוח מייתרת את הצורך בשימוש במודל. לשני הצדדים אין צורך להתאים את עצמם לנורמות שהמודל מייצג. הצד השולט יכול למחוק את הרצון של הנשלט ולכן אין לו צורך בו. הצד הנשלט לא צריך להפעיל שיקול דעת לגבי השולט ולכן גם לו אין צורך בו.
מהות החוויה הבדסמית לטענתי היא התקשורת הישירה והבלתי אמצעית שנוצרת בין השולט לנשלט בעקבות ההעברה של הכוח. השקט הזה, המכונה ״ספייס״ הוא תוצאה של ההשתקה של המודל של האחר. החוויה בבסיסה היא זהה לשני הצדדים. רק אחר כך מצטרפים ההבדלים.
תמיד חשבתי שבדסמ בבסיסו הוא חיבור שנוצר בין שני אנשים. אחד הדברים שתמיד מפתיעים אותי הוא הסינכרון שנוצר במהלך הסשן. אני אוהב לפעמים לשאול את הנשלטת מה היא צריכה ממני כרגע. אני כמעט תמיד מופתע לטובה שזה פחות או יותר מה שהתכוונתי לעשות. החיבור הזה הוא גם תוצאה של תקשורת הישירה שנוצרת.
הסימטריה גם מסבירה חלק גדול מההנאה בלהיות שולט. אנחנו מעבירים את הנשלטים תהליכים שמביאים אותם למקום של בטחון, זיכוך, שלווה. הסימטריה גורמת לכך שנחווה את זה ביחד, דרכם.
אני יודע שיש לי כאן אין סוף של הנחות מוצא לא מבוססות. תאתגרו אותי.
