שיחות

שיחה שנייה

היי, זוכר אותי?
אני צריך לזכור?
שוחחנו לפני כמה ימים, אני הסקרנית שהציקה לך.
אי אפשר להציק לזה שאין רצונו בהצקה.
אני שמחה שנהנית.
אולי כן ואולי לא, בכל מקרה צר לי אך השיחה לא נחרטה בזיכרוני.
אני צריכה להיעלב?
אין לך ממה, אנחנו לא מכירים והסיבה לחלוטין אינה קשורה אלייך.
תרצה לספר לי?
לספר לך מה?
מהי הסיבה?
מהי הסיבה? אותה סיבה שגורמת לכולנו לא להתרכז במה שקורה בחייהם ולהשיט את כל תשומת ליבם במשהו שהוא אינו בר השגה.
??
מה לא ברור?
לא הבנתי למה התכוונת.
אני מאוהב במישהי שלא רוצה אותי כפי שאני רוצה אותה.
אויש, אין לי ממש מה לאמר לך. זה נשמע טרי וכואב.
זה לא ממש טרי, כבר עברו כמה חודשים וכל הכללים והחוקים לא עובדים במקרה שלי, אני מאוהב בה היום באותה מידה שבה הייתי מאוהב בה בפעם הראשונה שראיתי אותה.
והיא? מה היא רוצה?
היא :), היא לא סופרת אף אחד ממטר, כולל אותי. מבליחה מידי פעם כשהיא צריכה משהו או כשהיא מרגישה חלשה. וזהו.
היא יודעת?
יודעת מה?
יודעת מה אתה מרגיש?
לא היא לא. אין טעם לספר לה, היא בנויה אחרת ממני. היא קרה כמו קרח. היא פשוט לא תצליח להבין, מקסימום תרחם קצת ושנייה אחרי זה תעבור הלאה.
אבל זה טוב להוציא דברים החוצה.
סיפרו לי על זה :), כמו שאת רואה אני לא טורח להחביא את זה עמוק במחשכים. אני כן מדבר על זה. משהו מאוד לא דומיננטי, לדבר על חולשות ועל תקופות חלשות, אבל אם כבר שוחחנו אז את כבר בטח יודעת שאני לא ממש מחזיק דעות מקובלות לגבי עולם השליטה.
כן, אני זוכרת את זה. השיחה שלי איתך הייתה שונה. אולי בגלל שלא ניסית לחזר, אולי בגלל שהיית שונה בדעותיך, אבל, מצאתי את עצמי מחפשת אותך.
ומצאת. מאוכזבת ממה שמצאת?
בוא לא נדבר עליי, בוא נדבר עלייך.
בואי.
מה גרם לעגמומיות היום?
יום ההולדת שלי.
מזל טוב.
תודה רבה. איחרת בשעתיים אבל תודה רבה.
אני מבינה מדוע העגמומיות עכשיו, זה לא כיף לחגוג יום הולדת כשאתה מאוהב במישהי שלא נמצאת צמוד אלייך.
זה מעניין אבל כשחשבתי עליה בהקשר של יום ההולדת שלי, לא ציפיתי שהיא תהיה באזור.
אבל אתה רוצה שהיא תהיה באזור, לא כך?
זאת דילמה. אין לי תשובה החלטית לזה. אני יכול לנסות להסביר אבל זאת לא תהיה תשובה קונבנציונאלית.
אני אשמח לשמוע.
יצא לי לחשוב קצת אתמול בלילה, לאו דווקא בהקשר שלה. חשבתי קצת על ברכות יום ההולדת שאתה מקבל ועל איך אנשים שלא נמצאים איתך בקשר קבוע טורחים ומתקשרים אלייך ביום ההולדת שלך. החלטתי שלא אנהג כך הפעם. החלטתי שאענה רק למי שנמצא איתי בקשר. שאענה רק למי שבאמת אשמח לקבל ממנו שיחה.
אני יכולה להבין את זה אבל זה לא ממש מנומס.
אני לא עושה יותר דברים כי זה מנומס. ההחלטה היא בדיוק זאת. אני עושה רק דברים כי הם עושים לי טוב.
או קי, סליחה שקטעתי, תמשיך בבקשה.
אז חשבתי על זה וככל שחשבתי כך הרעיון מצא חן בעיני יותר ויותר. אבל הייתה לי התלבטות לגביה. מצד אחד היא לא חברה. היא לא שאלה לשלומי מאז שנפרדנו. היא פנתה אליי פעמיים במסנג'ר, פעם אחת כשהיא הייתה חולה ובפעם השנייה לספר לי על איזה ציון שהיא קיבלה. היא ארגנה לי איזה שהוא פרויקט קטן שקשור לעבודה שלה אבל זה ממש משהו קטן. כך שהיא בהחלט לא נופלת לקטגוריה של חברה שאשמח לקבל ממנה שיחה.
או קי.
אבל, מאידך, אני כל כך אוהב אותה שלא ידעתי איך אגיב.
ואיך הגבת?
הדילמה נחסכה ממני, היא לא התקשרה.
יש לי דמעות בעיניים עכשיו. אנשים יכולים להיות כל כך קרים.
זה לא מסתיים בזה, יש המשך.
סליחה, לא התכוונתי להפריע.
לא תכננתי את זה ואפילו ניסיתי להימנע מזה אבל הפרויקט שהיא ארגנה לי הצריך שאגיע למקום עבודה באחת אחרי חצות. והיא עדיין הייתה שם.
אמרת לה?
לא
למה?
כי זה לא מגיע לה לדעת מה אני מרגיש.
אז מה היה שם?
נכנסתי, היא עמדה שם, עשתה משהו, ביקשה שאמתין. המתנתי, הסתכלה עליי ואמרה שאני מבלבל אותה אז הלכתי להסתובב קצת. עשיתי את מה שהיה צריך להיעשות ואמרתי ביי ויצאתי.
איך היא הגיבה?
נראתה מופתעת, כנראה מזה שהייתי מרוחק.
שאלה למה?
לא, היא גם לא תשאל, כמו שאני מכיר אותה היא בטח לא ממש מבינה מה קרה לי ומדוע הייתי מרוחק ממנה.
עצוב לי בשבילך.
עצוב לי בשבילי.
אתה מפתיע אותי.
מדוע מפתיע?
כי נדיר למצוא גבר שכל כך פתוח בקשר לרגשות שלו. אני מניחה שעוד יותר נדיר בעולם השליטה למצוא שולט שמודע לכך שהוא נמצא ברגע של חולשה ולא מסתיר את זה.
:), כבר כתבתי לך, אני שייך לאופוזיציה.
יש לך בכלל אנרגיות לשוחח איתי עכשיו?
אני חושב שאת השאלה צריך להפנות אלייך ולא אליי :).
אני בסדר גמור עם השיחה שלנו.
ואני צריך להוציא את הרעל החוצה.
והצלחת?
מנסה כבר כמה חודשים, ככל שמנסה יותר כך אני שוקע יותר ויותר עמוק. לפעמים נראה לי שזה מאחורי, הנה עבר לו יום ולא ממש חשבתי עליה. ואז מגיע לו לילה, אני במיטה לבד, והיא לא שם. והימים נראים אפורים, זה להיות אדם שלא מסוגל לחוש כי כל כולו חש רק דבר אחד.
אין לי מה לאמר, אני פשוט יושבת כאן ואני נורא עצובה, אני לא מכירה אותך ויש לי דמעות בעיניים.
לי כבר אין, הלוואי והיו.
אולי אתה צריך לצאת ולפגוש נשים אחרות?
אני כל הזמן יוצא ואני גבר מחוזר כך שכל הזמן יש נשים סביבי.
מצוין
עד לרגע שבו אני נכנס חזרה לרכבי ולא מצליח להבין למה הריח היה שונה, למה המגע היה שונה ולהיכן נעלמה אותה אנחה שלה למגע שלי.
אולי תתנזר?
כנראה שאני לא בתקופה חזקה כי המחשבה על כך מלווה אותי אבל אני לא מצליח לעמוד בה. אולי זה רצון להרס עצמי, הענשה עצמית. אולי אני נוטל על עצמי את האחריות ומעניש את עצמי.
אתה חושב שאתה אשם?
תמיד אשמים השנים. ברור שיש לי חלק באשמה.
ומה החלק שלך באשמה?
הפסקתי לרגש אותה.
אבל זה החלק שלה, לא כך?
נכון, אבל חלקית. היא פריקית של ריגושים וזה נכון אבל הייתי צריך להשקיע יותר.
ומה היה קורה עם היית עושה את זה?
היינו נשארים יחד עוד תקופה ואז היא הייתה הולכת. בדיוק כמו שהיא הלכה.
אז לא הפסדת מאום, חסכת לעצמך.
הפסדתי. הפסדתי עוד זמן איתה. אני יודע שיש במה שאני כותב משהו מזוכיסטי אבל גם היום, כשאני יודע איך זה הסתיים, הייתי עושה את זה שוב.
למה? אתה כואב עכשיו.
התחושה שלי כיום היא ששווה לכאוב כזה כאב כל החיים בשביל אותם רגעים של אושר שהיו לי איתה.
אני כועסת עליה ואני מקנאה לה
למה?
כועסת כי אני משוחחת איתך ואתה עצוב בגללה, מקנאה כי מי לא חולם שיאהבו אותו כמו שאתה אוהב אותה.
את יודעת, שאלו אותי בעבר מה ארצה מבת הזוג שלי?
ומה ענית?
שתרצה אותי בדיוק באותה עוצמה ובדיוק באותה צורה שבה ארצה אותה.
😄
זה כל כך נדיר
אני יודעת.
אני מתחיל לחשוב שזה לעולם לא יקרה.
זה יקרה, אתה במצב פסימי עכשיו, זה יעבור ותראה שזה יקרה. אם אתה חש עכשיו גם תחוש בעתיד.
זה לא קשור לפסימיות.
אז למה זה קשור?
אני מגדיר את עצמי בעניין הזה כאופטימיסט ציני.
:), תסביר
אין דבר שאני מייחל לו יותר מאשר שזה יקרה לי ואני חושב שהסיכוי שזה יקרה דומה לסיכוי שלי להגיע לשמש ולחזור בלי כוויה.
תתפלא, יש דווקא תכשירים טובים למניעת שיזוף בימינו :).
😄
למה אתה שותק ?
שקעתי קצת
אתה רוצה לסיים?
לא נראה לי שאוכל לתרום לך הלילה.
אוכל לפנות אלייך שוב?
ודאי, את מוזמנת.
תרגיש טוב.
תודה, לילה טוב
ביי.