בסוף כל יום אני נכנסת למקלחת ורוצה לשטוף חזק ולקרצף מהגוף ומהלב שלי את הזוועות והתמונות והקולות והכאבים והפחדים והאובדנים והמוותים והחרדות והסיוטים, את אלה שקרו ואת אלה שעוד לא
ואני צריכה שהמים יהיו חמים רותחים שורפים ממש כדי שהכל הכל יוכל לצאת ממני ואני אשאר ריקה סתם קליפה ובלי כלום בי
אבל בסוף כל יום אחרי שעשיתי אמבטיה חמה לתינוק ומקלחת ארוכה ונעימה לכל ילד עם מלא מילים רכות ושקטות שירגיעו את הכואב והמפחיד והעצוב והמתגעגע של הנשמות הקטנות והיפות והפצועות שלהם
בסוף כל יום אין יותר מים רותחים או אפילו חמים
נשארים רק מים קרים. קפואים
והמים הקפואים לא שוטפים ולא שורפים ולא יודעים לנקות אותי מבפנים אבל כן יודעים לשרוט ולדקור אותי חזק מבחוץ וכמעט מטביעים אותי מבפנים ורק אז פתאום אינסוף דמעות באות צפות מציפות ונוזלות עלי ומתוכי
וכל דמעה ארוכה וכואבת מולידה בי עוד געגוע שאין לו בכלל מילים לכאב ממך לדמעות שהיו בשבילך לשורף של הצורך בך ל-לבחור בכואב האמיתי הזה שיבוא, אבל לא ככה, בבקשה רק לא ככה
הלוואי שיהיו לי שוב מים חמים רותחים ושלא אטבע ושתהיה לי יבשה ושיהיה לי רק כאב כזה ממך בלב שלי
