אני רוצה לכתוב את הכאב הזה שאני מרגישה בכל נשימה ומגרד לי בתוכי ובועט בי מבפנים חם מבעבע שורף שיוצא לטייל בכל הגוף שלי ומשאיר אחריו סימנים ועור חרוך וערפל של עשן סמיך שלא נותן לי לראות
בא לי לכתוב את כל המחשבות והתמונות והחלומות והדמיונות המטונפים שמלכלכים את כולי מבפנים ולא מתנקים ולא יורדים גם באלף מקלחות ודמעות
בא לי לכתוב בלי לחשוב כמו פעם כדי לחרמן את עצמי עם המילים שלי ולנטוף עלי ועליכם ולהרגיש את הנעים הזה למטה בבטן שזורם ישר לכוס כשאני מעמידה לכם את הזין עם הפה המלוכלך והפנטזיה שבכלל לא קיימת
בא לי לכתוב על הקטנה הזאת עם נעלי בית לבנות נעימות של חד קרן שצריכה ממך חיבוק חזק חזק וזין טעים בפה וליטוף ארוך על השיער וניגוב של הדמעות ושל הכוס לאט לאט בשקט ובעדינות אבל היא מתביישת, וגם אני
בא לי לכתוב על הדחף הזה שמשגע אותי לרוץ הכי מהר שלי ולברוח רחוק מהשדים האלה שרודפים אחרי צורחים עלי לשחרר כבר ולתת להם לתפוס אותי בחושך לבד ולאכול הכל עד שלא ישאר ממני
בא לי לכתוב על כמה אני חייבת את הידיים שלך חזק על הצוואר שלי עד שישאר רק אדום ואז את הפנים שלי למטה מעוכות ורטובות מתחת לרגל שלך ואז את הלשון שלי עמוק בתוך התחת שלך פשוט כדי להצליח לנשום שוב
בא לי לכתוב על המפלצת שלי שהיא הכי הכי רעבה שפגשתי והיא רוצה להרוס ולשבור להכאיב לזיין ולהשפיל ולרמוס ולהיות רעה ורטובה ולשבת לך על הפנים עד שתפסיק לנשום
בא לי לכתוב על זה שאני כבר לא מצליחה לכתוב כאילו משהו בי נאלם ונעלם השתתק וכבה וכל המלא מילים שיש בי כבר לא מצליחות להגיד אותי הן קטנות מצומצמות מצמצמות מטומטמות סתמיות אפילו יותר ממני
בא לי לכתוב על זה שאני שוב מפחדת מהחושך ומהדממה ומהאין ומעצמי אחרי שכבר למדתי לחבק אותנו חזק ואפילו לאהוב
בא לי לכתוב כמו שזה את כל המכוער והלא יפה והרע והעצוב והכואב והטיפש והמעייף והכבד והמתיש והלא נגמר שאני
באמת פשוט בא לי לכתוב את עצמי האמיתית כמו שהיא מבפנים אבל אני לא מצליחה למצוא אותה היא איפשהו באיבוד
ואיכשהו, לא מבינה איך, באיבוד הכל חזק יותר מרגיש יותר כואב יותר צריך יותר נמוך יותר שלך יותר ומי בכלל חשב שזה אפשר כשיש כאן ריח של עצב ושל מוות ושל כלום שמטפטף דמעות בלי הפסקה
זהו זה כל מה שבא לי לכתוב
אפשר?
