סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יותר מידי

לפני 5 שנים. 16 ביולי 2019 בשעה 21:01

עוד כשהייתי קטנה, המבנה המוזר עם הריח הנקי והאווירה המסתורית עשו לי משהו בבטן מין סקרנות מעורבבת ביראה ותמיד כשעברתי באיזור הלב שלי התכווץ מרוב רגש שלא ידעתי להסביר

והיום אני כבר (כמעט) גדולה ובכל פעם מחדש כשאני נכנסת למקווה, הרגש עדיין מכווץ לי את הלב ועכשיו גם את הכוס, והשקט הסמיך הזה עוטף אותי ומרעיד לי את כל הגוף מעוצמת המעמד והנוכחות והחרמנות

(כי הכוס שלי מתגעגע להיות מלא ולעטוף אותך והריק הזה מגרד לי כבר בלב)

ורק כאן יש לי פתאום סבלנות בלי גבול, כי הקצב אחר והצורך מושהה וזה נורא נעים כשהזמן נמרח והציפייה תופחת כמו הדגדגן שלי בין האצבעות שלך

ואני קצת חוששת והרבה משתוקקת להישאר כבר עירומה, רק אני והוא

(ואתה, תמיד אתה)

אז לאט לאט ובעדינות אני מסירה מעלי עוד שכבה ועוד בגד ועוד עטיפה והגוף שלי חשוף מכל התכשיטים והצבעים והכיסויים והנפש שלי עירומה כמו שהיא עירומה רק מולך, בלי חציצה ומסכים ומסכות, רק הפְּנים שלי כמו שהוא תוסס ומלוכלך וסוער ומצולק ומופרע וצבעוני ושחור ושלי

ואני מברכת "וטהר ליבי לעבדך באמת וזכני שאהיה מרוצה ומקובלת לפניך"

(וזה כל מה שאני מתפללת לו לשרת אותך אחת ולתמיד באמת ובתמים ושאזכה להיות ראויה לך וטובה עבורך)

והרצפה רטובה חלקה וקרירה מתחת לרגליים היחפות שלי

(ולרגע אני מרגישה אותי אחרי שגרמת לי לרייר בכמויות ומרחת את הפנים שלי עם הרגל שלך על הרצפה הקרה והרטובה וזה היה כל כך נמוך עד שלא הצלחתי להפסיק להתחנן לעוד)

והמים חמימים ומלטפים את הגוף שלי

(וזה מרגיש לי כמו החמימות של השתן שלך שנזל על הפנים שלי ועל השדיים שלי ועמוק לתוך הפה שלי עד שנחנקתי)

והגוף העירום שלי מרגיש עליו את כל הגופים החשופים והאמיתיים שטבלו פה לפני עם כל הסודות והחלומות והפנטזיות והאכזבות שנשטפו במים האלו ואני נוגעת באמת שלהם וזה מגרה אותי

(כי האמת הכי מרטיבה אותי מאז שגילית לי אותי באמת)

ופתאום מתעורר בי דחף בהול שדוחק בי לגעת בעצמי וללטף וללחוץ ולשפשף ולצבוט ולמעוך ולגמור עכשיו ומיד בתוך המים וזה מרטיב אותי כמה שזה סוטה והיד שלי כבר עושה את כל הדרך מהשדיים דרך הבטן וכמעט מגיעה, אבל אני עוצרת שם ומתאפקת ומתאפקת עוד

(כי הכוס שלי רק שלך, באמת)

וכשכולי כבר בתוך המים אני עוצמת עיניים מרפה את הגוף והמחשבות שלי נמסות וטובעות להן והשקט מחלחל לי ללב ואני מפסיקה לנשום

(וזה קצת מרגיש לי כמו אז כשהיד שלך תפסה את הצוואר שלי והידקה חזק עד שהשתנקתי והעיניים שלי הסתובבו ודמעו והמוח שלי בער וזה שרף נורא ופתאום שחררת לרגע אבל אז לחצת שוב חזק יותר וחשבתי שאני מתעלפת אבל לא, אתה יודע איך למתוח אותי עד לכמעט)

 

ואז אני נושמת עמוק לתוכי

את כל התמונות שלי ושלך ושלנו ושהיו ושיהיו

ומרגישה איך אני מטהרת את המים המלוכלכים האלו בָּאמת שלי 

ויודעת שהנשמה המטונפת שלי למדה ממך להתערטל ולחבק את עצמה ברוך כמו שהיא  

ואני נקיה וטהורה וצלולה ושלמה

יש לי שקט בלב ובגוף

ורק הכוס שלי רועש וגועש 

כי הצורך בך מציף את כולי

כמעט מטביע אותי

והוא קורא לך

בוא כבר

תמלא אותי

Dandan1​(שולט) - איזו ערגה...
לפני 5 שנים
alon A - כתיבה מעולה
לפני 5 שנים
Synt​(נשלטת) - תודה לך
לפני 5 שנים
Runs Deep{מיםשקטים} - יפה את כותבת
לפני 5 שנים
פיזבן - וואו. כמה תחושות. תודה.
לפני 5 שנים
אלפא-בטא​(מזוכיסט){נשלט} - מלא קסם וטוהר !
לפני 5 שנים
חלחלה מתוקה - את מצליחה להעביר בכתיבתך תשוקה כה טהורה, מטלטלת ועמוקה.
לפני 5 שנים
שומר נגיעה​(נשלט) - את שיר השירים את
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י