פלדה קרה

את מוטרדת. אצא לחפש את המציאות. כשאמצא אותה, היא תחטוף. היא מפריעה לנו. הראש כבד. הכתפיים עמוסות. מתוחות. היי מותק. את בלב שלי. כן. שולט. נשלטת. אבל קודם, אנשים. חברים. אני יודע מה עובר עלייך. גם הלב שלי. אני מדבר איתו. הוא ואני החלטנו. את קוויאר בלוגה. מין רגעים קטנים של אושר. אז נחכה לך. אני והלב. נחכה שתוכלי גם להכניס אוויר ולא רק להוציא. ואני איתך. לא משנה כמה אצטרך לחכות. אולי זה גם יהיה זמן ממש מעולה לספר לך שההצעה שלך נדחית. אין לי שום כוונה לחפש אחרת. אחכה כמה שצריך. את יודעת נכון? ואם תרצי להתפרק. להתרפק. את יודעת שאני פה. ואם תרצי להניח ראש. יד. רגל. אני פה. ועכשיו כשאת קוראת, תחייכי קצת? אני לא מרשה לך אחרת. ובבקשה, לא נשימות קצרות. קחי כמה עמוקות. תרגישי את היד שלי על העורף. אני מחזיק אותך. ואני לא הולך לשומקום.