הדלת נסגרת ואני פועל במרץ לבצע את המטלות שהוטלו עליי, הלשון שלי בוערת אבל אני לא מתייחס לכאב, אני משימתי. כמו תמיד, השארת אותי בערפל, אין לי מושג לאן את הולכת ומתי תחזרי. אני מדמיין אותך יושבת עם חברות לקפה בשנקין, אתן בטח מצחקקות ומדברות על הגברים שלכם, האם את מספרת עליי? קשה להסתיר והן בטח כבר קולטות.. אני מתמלא בבושה וגאווה בו זמנית. אולי יום אחד תרצי להשוויץ בי בפני החברות שלך, אולי תשחקי בי איתן ביחד? אני מתחרמן מהמחשבה ורוצה לאונן אבל נזכר מייד בחוקים שלך. זה היה החוק ראשון שלימדת אותי והבהרת לי היטב כמה את קפדנית לגביו. אבל המחשבות ממשיכות לשוטט תוך כדי טיטוא הבית, אולי תרצי לשבת ליד השולחן לכתוב במחשב בזמן שאענג בלשוני את ישבנך? הזין שלי נעמד ואני מהסס. את יודעת לקרוא אותי כל כך טוב. אני יודע שתראי על הפרצוף שלי בדיוק, תשאלי, תחקרי ותוציאי ממני כל פרט, אי אפשר לשקר לך.. והתוצאות בטח יהיו מסוכנות.. אני כל כך חרמן, לגעת בעצמי יהיה כל כך נעים, אבל העונש שיבוא אחרי... אני לא מצליח להתאפק ומשפשף את עצמי.
לפני 4 שנים. 20 במאי 2019 בשעה 8:55