זה היה יום משפחתי משמח במיוחד, למרות שחרגנו קצת מהגבולות השגרתיים, אבל מדי פעם מותר לשחרר את הרסן. ימים כאלה הם תמצית החיים והאושר הכי מזוקק שקיים.
"תחבק אותי עד שארדם", היא מבקשת ומסתובבת. אני מסתובב איתה ומחבק אותה. היא מזיזה לי את היד ואני לא מבין מה היא רוצה ובטעות היד שלי נוגעת גבוה מהבטן ומגלה פטמה חשופה. אני נוגע שוב, רק כדי להיות בטוח שזיהיתי נכון וצדקתי. לבינתיים היא שולחת יד אל התחתונים שלי.
אחרי המקלחת, רציתי ללבוש משהו שארגיש קצת יותר נעים, ככה לכבוד שבת אבל לא הצלחתי לבחור, אולי התקופה הזאת בלי הוציאה לי את חשק ?!
אז הפטמה שלה בין האצבעות שלי והזין שלי באצבעות שלה. "אתה תשאר קשה אם ארכב עליך", היא שואלת. "אני חושב שכן, אבל בטח אגמור בשניה", אני אומר בכנות ויודע שאני מבעס אותה ואותי. "אז תגמור, אל תתאפק", היא אומרת ומאוננת לי במרץ. "לאאאאאאאאאאא", "לאאאאאאאאאא", אני צועק ויודע שנקודת האל חזור כבר כאן. אני גומר בתחתונים ומרגיש הכי רע בעולם. למה זה טוב כל הגמירות האלה אם היא אפילו לא בכיוון ?!
אחרי גמירה אני צונח צניחה חופשית לתהומות של בושה, אכזבה והשד יודע מה... לא סתם קוראים לזה מוות קטן, אצלי זה יותר בכיוון של מוות בייסורים והכי עצוב זה בסיפור הזה שאין לי שמץ של מושג איך יוצאים מזה. היא אומרת שאולי כדאי שאמצא לי מישהו או מישהי שיוכלו לספק אותי כמו שאני צריך והיא לא מבינה שאני צריך אותה ושזה לא משחק או תחליף לתשוקה שלי אליה. אני מנקה את עצמי וחוזר למיטה. היא בשלה ואני מצמצם נוכחות עד שנרדם.
בבוקר, אנחנו מתעוררים ביחד היא מושיטה יד ומלטפת לי את הראש, "אני אוהבת אותך, אני רוצה אותך, אני חושקת בך", היא אומרת. "סליחה שפגעתי בך, הכל מאהבה". אני מחבק ומנשק אותה ולא יודע מה להגיד חוץ מ"אני אוהב אותך" ובראש אני מבין שהגיע הזמן לחשב מסלול מחדש.
