חוזר לסלון הויא על הספה שקועה בשלה, מתקרב רק לתת נשיקה, תזכורת שאני כאן ועדיין אוהב אותה. "היית היום כלכך יפה, אהבה שלי", אני לוחש לה, רגע לפני שמדביק נשיקה עסיסית". היא מביטה בי את המבט החצי מבוייש-חצי מאושר ומנשקת שוב מכל הלב והלשון.
"יש לך כוח?", היא שואלת בטון המתנצל מראש הזה... "מה אהבה שלי, איך אני יכול לעזור לך?" שואל בכוונה טובה. "יש לך כוח להכין לי אורז למחר, משהו טעים כמו שאתה תמיד מכין לי". אני לא מספיק לענות והיד שלה כבר בין הרגלים שלי. "אני ארוקן לך את הביצים", היא לוחשת. "תזייני אותי", אני חצי אומר-חצי שואל... "כל מה שהדילדו שלי יבקש", היא עונה ואני כבר בדרך למטבח...
אני אוהב לבשל בשבילי, בשליה, בשביל הילדים, אוהב לפנק את האהובים שלי, בלי שום רגשות אשם או הרגשת "ניצול". אוהב לפנק אותה ברגעים קטנים של חום ואהבה. למלא לה קופסא בכל טוב, שישביע אותה ויזכיר לה, ככה באמצע היום שיש שם מישהו שמאוהב בה ומחכה לה שתחזור כבר הבית...
