אתה מגיע 5 דקות לפני השעה שנקבעה לך ויודע שלא תתקבל לפני, בחוץ יורד גשם זלעפות ועדיין אתה מחכה בחוץ ממתין בסבלנות שתקבל את האישור לעלות. ליבך פועם בעוצמה ואתה חושש שעוד שנייה יקפוץ מהחזה שלך. הכל כך מוחשי פתאום, זה סוף סוף קורה. כבר חודש שאתם מתכתבים מדברים מחליפים רשמים, חשקים, גבולות ופטישים. היו כמה פישולים בדרך שעכשיו הם עוברים לך בראש. היתה פעם אחת שהתחצפת וזה כמעט סיים את הקשר, היה פעם אחת שלא עמדת במשימה פשוטה שניתנה לך, עמידה בזמנים זאת אחת החולשות שלך ולכן אתה עומד בשקט בחוץ ונוטף זיעה קרה מלחץ והתרגשות, רק לא לאחר.
הטלפון רוטט ומגיע האישור שאתה יכול להתייצב. אתה לוקח נשימה עמוקה, בודק את עצמך בפעם האחרונה, מפקפק בעצמך אם תעבור את מבחן המציאות או לא, מעקם פרצוף בחשש קל ומתקדם אל נקודת המפגש.
באמצע שום מקום, עוד סמטה חשוכה בתל אביב הרועשת. אתה רואה אותה, כרגיל כמו בכל אישה אתה דבר ראשון מתמקד על הרגליים, אתה מחסיר פעימה שמבטך קולט את עקב הסטילטו הגבוהה שמחובר למגף עור שחור שעוטף את הרגל עד הירך העסיסית שלה. היא קולטת את המבט ומצווה עליך לרדת ל4 שם בסמטה ולנשק את מגפה לשלום , כי כך יאה לכלבלב לומר שלום לגבירתו. אתה מעיף מבט לצדדים רואה מרחוק זוג מחובק עובר, אתה מביט בעברה וקולט את המבט שלה עליך, מבטח חודר, לא מתפשר, קולט את החצי חיוך המתריס על פניה ומבין בתוך תוכך שאתה שלה. יורד ל 4 מנשק את רגלה, היא תופסת את קצה חולצתי ומרימה אותי על רגליי. לך 2 צעדים אחרי היא פוקדת ומובילה אותי אל דירתה...
במעלה המדרגות כל שעיניי רואות זה את עכוזה העגלגל והחושני מתנענע מצד לצד, אני משפיל מבט, יודע שלא זכיתי עדיין בכבוד של לבהות בו, למרות שהוא כל כך מזמין וקורא לי אליו. היא פותחת את דלת דירתה נכנסת מסתובבת אלי ואומרת, מפה אתה חוזר ל 4 ולא קם עד שאומר לך. היא נעלמת מאחורי דלת וחוזרת עם קולר ורצועה. להפתעתי הגדולה היא גם כן מתכופפת היא אוחזת לי בסנטר ומרימה את מבטי כך שאביט לתוך עיניה המחשמלות ושואלת אותי "אתה סומך עלי?" אני לא מסוגל לדבר מהתרגשות ומנענע בראשי לחיוב. " האם אתה סומך עליי ? " היא דורשת מענה ברור "כן מלכתי" עניתי וישר התעופפה לעברי ידה וסטרה לי על הפרצוף. "אני מבינה שאתה מתרגש, אבל תהיה מפוקס ותיזכר... איך ביקשתי שתפנה אלי?" ישר הבנתי היכן טעיתי, היא שונאת שקוראים לה מלכה. כן גברתי עניתי בשקט מתעצבן על טיפשותי. איך שכחתי היא הרי אומרת זאת כל הזמן. "האם אתה מוכן?" היא שואלת. כן גברתי אמרתי הפעם בצורה הנכונה. היא חייכה וליטפה לי את הלחי שלפני שנייה סטרה לה נתנה לי חיבוק חם וארוך וכל מה שרציתי זה להישאר שם לעולמים, היא הורידה את ידיה אבל לא שחררתי את החיבוק, היא חיכתה בסבלנות עד שאשחרר, חיכתה עוד רגע הסתכלה עליי בדריכות, כשסימנתי שאני מוכן, שמה עליי את הקולר ואליו חיברה את הרצועה.
"הלכת דרך ארוכה והמתנת בחוץ כמה דקות טובות, נודף ממך ריח של כלב רטוב" היא צחקה וזרקה עליי מגבת שאתנגב מהגשם. "צמא?" שאלה, כן גברתי עניתי. היא הובילה אותי ברצועה על 4 לפינת החדר שם חיכתה לי קערה עם מים ולידה קערה עם דובוני גומי. לא זכור לי מתי העליתי את זה באחת השיחות אבל כנראה שהיא זכרה. דובוני גומי זאת אחת החולשות שלי. אני לא מסוגל לראות סוכריות גומי ולא לחסל אותן מיד. קשקשתי בזנב הדמיוני שלי והושטתי יד לקחת לי דובון. אךךך סטירה נוספת הפעם גם כואבת פגשה את הלחי השנייה. "הזמנתי אותך לשתות, לא מעבר" היא אמרה באסרטיביות ודחפה את פניי לתוך קערת המים. נחנקתי לשנייה והיא שחררה את ראשי לקחתי כמה לגימות מהמים עם הלשון רק כדי לתת לעצמי זמן להתאפס (אל תעשה שטויות, אל תפספס את זה, זה כל מה שעבר לי בראש במין מנטרה) הורדתי שוב את הלשון מנסה לתפוס קצת מים הפעם הייתי באמת צמא, אבל לא למים... זזתי צעד אחורה לסמן שסיימתי. והתייצבתי מולה כמו שסיכמנו על ברכיי, עם התחת על עקביי הרגליים וידי הפוכות על הברכיים שלי הראש למטה והרצועה בפי מוכן ומזומן לכל מה שהיא תרצה לכל מה שהיא תדרוש ממני.
היא לקחה את הרצועה והוליכה אותי אחריה לספה, התיישבה, והכתה פעמיים על המקום לידה כאות לשבת לידה, התיישבתי כמו אדם והיא ישר הורידה אותי חזרה לרציפה ל4 הרימה את סנטרי להביט לעיניי השקד שלה שם שקעתי לדקה ורק שהיא נקשה את אצבעותיה אחת בשנייה לפני פעמיים חזרתי לעצמי. היא רצתה את תשומת ליבי המלאה. התפקסתי על עצמי בקושי רב אבל הצלחתי לשמוע אותה היא היתה ברורה מאוד. "מי אתה?" היא שאלה, הפאפי שלך גברתי עניתי גאה בתשובה שלי כאישור היא חייכה וליטפה את פניי. "מה אתה?" היא שאלה, הכלב שלך גברתי עניתי במהירות קצת לא מבין לאן היא הולכת עם כל זה, הרי דיברנו על זה כל כך הרבה. שוב היא חייכה ליטפה את פניי ואמרה " ואתה אכן כלבלב חמוד מאוד, אבל לא מחונך!, זה בסדר גמור פשוט צריך ללמד אותך כמה דברים.. נתחיל ?" מגורה בטירוף ומפוחד בטירוף עניתי כן גברתי.
היא הצביעה על שטיחון שהיה בפינה בחדר, הורתה לי להניח אותו מולה והושיבה אותי עליו באותה הפוזיציה ממיקודם אך השאירה את הרצועה בידה. בעודה אוחזת ברצועה היא התחילה לדבר, לא ממש הקשבתי, הייתי כולי שקוע בהוויה שלי, המקום, היא, הישיבה שלי, היא, הרצועה שקצת עוקצת אותי, היא. משיכה חזקה ברצועה החזירה אותי למציאות, היא מסתכלת עליי בסימן שאלה, כן גברתי אני עונה בלי לדעת בכלל את השאלה. היא צוחקת, נותנת לי סטירה קלה זה אפילו מרגיש כליטוף ושואלת " לאן נעלמת עכשיו? , אני מרגישה שאני מדברת ללמפה" סליחה גברתי , מתנצל גברתי, את מהממת גברתי כל כך קשה לי להתרכז גברתי. יריתי בלי לחשוב בכלל. היא מלטפת לי את הלחי ומתחילה לדבר. הפעם אני כולי קשוב אליה חייב להיות, אסור לי לפספס פה. "אני ממש מבינה את ההתרגשות שלך, גם אני קצת מתרגשת בכל זאת דיברנו המון, והמעמד הוא מיוחד חדש מרגש ואולי קצת מפחיד בשבילך אבל אני מבקשת שתנסה, תנסה להתאפס ל10 דקות ואז אתן לך את הספייס להשתחרר. אתה יכול לנסות לעשות זאת בשבילי?" כן גברתי, אמרתי כולי מלא תקווה שאוכל לעמוד בזה. היא נתנתה לי שנייה נוספת, הזדקפתי במקומי, ניקיתי את הראש, והבטתי לעינייה.
" או עכשיו אתה איתי, במהלך החודש האחרון אנחנו ביחד בנינו את הסשן הזה, תזכיר לי אתה על מה הסכמנו?" דיברנו על הגבולות שאני לא רוצה דם, סימנים, מדיקל, גברים והשאר לבחירתך גברתי עניתי. "יפה מאוד אלו הגבולות, מה עוד?" סיכמנו שאני הכלבלב שלך גברתי, הכלבלב האנושי שלך. חידדתי. "מקסים, אם כך אתה זוכר ויודע מה מהות הסשן היום ומה תפקידך. כל מה שעליך להיות זה הכלבלב שלי. מה היא מהות הכלבלב – פאפי?" להיות כמו כלב גברתי, להתנהל כמו כלב? ספק עניתי ספק שאלתי כי מאוד קיוויתי שאני בכיוון. היא פתחה את המגרה של השולחן והוציאה משם שקית עם סוכריות גומי בצורת לבבות. "בדיוק" היא אמרה ליטפה לי את הלחי והאכילה אותי מכף ידה לב אדום ומתוק. כל גופי התמלא בזרמים נעימים של התעוררות נפשית, איזה כייף שהיא מרוצה, כל כך הוקל לי שהיא מרוצה. " לכלבים יש התנהלות שונה משל אדם נכון, הוא הולך אחרת שותה אחרת יושב אחרת?" ירד לי האסימון, התיישבתי כמו אדם ולא כלב. איזה טיפש אני. כן גברתי עניתי. "לכלבלב יש גם מאפיינים מסוימים נכון? למה אתה מתחבר בהיותך כלבלב?" נאמן גברתי, אוהב ללקק, גברתי, צייתן גברתי , שובב גברתי. עניתי נזכר בשיחות שלנו בעבר. התשובה שלי זיכתה אותי בעוד לב גומי. לא יכולתי להתאפק, קשקשתי בזנב, דבר שזיכה אותי בחיוך כובש שלה. זהו, איבדתי את הפוקוס צללתי במבטי לכיוון רגליה ונתקעתי. היא קלטה את זה, משכה ברצועה להסב את תשומת ליבי חזרה אליה, שמה את ידה תחת סנטרי. "לפני שאתה נעלם לי בללהלנד, תזכיר לי, מה מילת הביטחון שלך?" אדום עניתי בצורה ברורה. "יפה, אני מצפה ממך לזכור מה תפקידך ומי אתה היום, מצפה ממך להשתמש במילת ביטחון למקרה ותחוש בצורך" כן גברתי עניתי משתוקק רק לרחרח ולהסניף את נעליה. "כלב טוב" היא אמרה וליטפה את ראשי " ארצה" היא הורתה והתיישבתי לרגליה בישיבה מזרחית. "לא ככה, כמו כלבלב..." קפאתי לרגע, לא הבנתי, איך בדיוק כלבלב יושב? היא קלטה אותי. " תיזכר בכלבלב שהיה לך, או שראית איך הם מתיישבים?" היא צחקה, ואני צחקתי כי הבנתי למה היא מתכוונת בדיוק. התחלתי להסתובב סביב עצמי הזזתי קצת את השטיחון שיהיה היכן שמתאים לי, והתיישבתי עם הסנטר על הרגל שלה. היא התמוגגה, ישר תפסה את פניי בשני ידיה ונתנה לי נשיקה על הראש, חשבתי שאני נמס, אז פשוט נמסתי, נמסתי לרגליה לשכיבה טמנתי את האף שלי מתחת לכף רגלה ונשארתי שם סופג את הרגע המושלם הזה.
הגעתי למקום שלי, אני רוצה להישאר פה ולא לזוז, אבל לה היו מחשבות אחרות. לאחר כמה דקות היא משכה שוב ברצועה, מבקשת את תשומת ליבי. " בא לך לשחק? " כמובן גברתי עניתי וקשקשתי בזנב, שוב החיוך הזה שלה הוא כזה חמוד. היא הוציאה מקל מאותה המגרה ושיחקה אתו מול עיניי, הלב שלי התחיל לפעום בהתרגשות ילדותית, פתאום שום דבר לא עניין אותי חוץ מהמקל הזה, אני רוצה אותו, היי תביאי לי אותו זה כל מה שעובר לי בראש, אני שולח את פני קדימה לתפוס אותו עם שיניי, והיא מרחיקה, שוב מנסה את מזלי, ושוב היא מרחיקה, מסתכל לעיניה מנסה להבין אם פספסתי משהו, והיא מחזירה לי מבט שובב ומתריס. ההתרגשות רק גוברת ואני חושב לעצמי רוצה לשחק, בואי נשחק. אני שוב שולח את השיניים קדימה והפעם גם זז עם הגוף במטרה לנתר אך משהו תפס ועצר בעדי, הרצועה... היא תפסה חזק ברצועה מרותק. "לא לזוז" היא שמה את ידה מול פני מסמנת לי לעצור. כל מה שעבר לי בראש זה, היא אשכרה מאלפת אותי וחזרתי לשבת מחויך מאוזן לאוזן. "כלבלב טוב" חייכה והגישה לי את המקל לפה. ישבתי ככה כמה שניות לפני שהיא שלחה את ידה לקחת בחזרה את המקל. היא נפנפה את המקל שוב מול עיניי, באתי לתפוש אותו היא זרקה אותו לצד השני של החדר, ישר קפצתי לכיוונו ושוב הרצועה עצרה בעדי חנקה אותי. "שובב שכמוך" חייכה ושחררה לי את הרצועה מהקולר. "פץ" (fetch) ציוותה והסתערתי לכיוונו, תפסתי את המקל בפי וחזרתי אליה, היא באה לקחת את המקל הפעם לא שחררתי, היא חייכה, ניערה לי את המקל מהפה בקלות ושחררה אותו. כך שיחקנו כמה דקות ארוכות היא זורקת אני רץ תופש משחק חוזר משחרר.
היא מאושרת משוחררת מידיי פעם אני מדמיין אותה כילדה קטנה משחקת עם הכלב בבית ואני מתמלא ברגש שובבי וחם. אני לא קלטתי מה עשתי עד שקיבלתי סטירה מצלצלת שעצרה אותי במקום, הייתי עליה, כמו כלב חרמן שמתחכך על רגל, רק שהייתי על כולה! ישר קפצתי אחורה מבין איזו טעות פטאלית עשיתי. עמדתי שם על שני רגליי בהלם מעצמי זורק משפטי התנצלות מקווה שמשהו מהם ייתפש. היא קרבה את אצבעה לשפתיה כסימן לשתיקה, נדמתי. "עכשיו הגזמת!. אני לא מרשה לך לטפס עלי זה ממש לא מקובל" וברור דיברנו על זה בשיחות יש לה גבולות קשים. לגמרי הגזמתי.
היא לקחה את הרצועה וחיברה אותה חזרה לקולר, הוליכה אותי לפינת החדר, קשרה את הרצועה לנקודה בקיר, הושיבה אותי בתנוחה הקבועה וחזרה לשבת על הספה. הטלפון שלה צלצל, היא הביטה לכיווני וענתה לשיחה. היא מדברת ואני יושב, דווקא סבבה לי, אני בעמדה מעולה להסתכל עליה, אני בוחן אותה כל סנטימטר מפנטז לעצמי איך בטח המגע של העור שלה מרגיש, הריח של הרגליים שלה עוד בזיכרוני, אני מביט אל רגליה ושוקע בהן, מדמיין איך אני מעביר את השפתיים שלי עליהן, איך אני טועם ומלקק אותן, אני שולח בדמיוני לשון בין האצבעות הארוכות שלה עם לק אדום על ציפורניה. היא קמה מהספה, אני דרוך, היא עוברת לידי, מלטפת לי את הראש וממשיכה הלאה ונכנסת לשירותים. אני מתרגש, יודע שזה לא בפטישים שלה אבל עדיין, אני קשור ממש מחוץ לדלת השירותים, לפחות לשמוע... הרעש של זרם השמפניה שלה מגרה אותי בשנייה וכולי נעמדתי דום עם רצון עז להשתחרר ולטרוף אותה. אני שומע את המים יורדים בניאגרה ומתבאס שלא אני זה שזכה במימייה.
היא יוצאת ניגשת למטבח, אני עוקב אחרי כל תזוזה שלה, איך שהיא הולכת, פאק איך היא מנענעת את הישבן שלה. היא נעלמת מאחורי קיר אני בא ללכת אחריה, הרצועה מזכירה לי מיד מי אני ומה מצבי, אני נושם עמוק, נאבק בתחושות שלי, רוצה לקפוץ רוצה להשתחרר, רוצה אותה, אבל לרצות אותה זה להיות פה בעונש. היא חוזרת בדרך לספה היא מעבירה את ציפורניה בחביבות מתחת לסנטרי מורידה את ידה, צובטת לי את הפטמה, קורצת לי וממשיכה למקומה. ענאל העולם מה אני אעשה לך שתשחררי אותי, רק תתני לא את ההזדמנות. זה כל מה שעובר לי בראש.
את בשלך יושבת לך שם הפעם לקחת לך חופן לבבות ואת אוכלת אותן בצורה כל כך מגרה, את עושה לי טיזינג ואני מתחרפן. אני קשור פה ואת 2 מטר ממני במרחק נגיעה מרחק נשימה מרחק ליקוק אבל לא מגיע. את לוקחת את הטלפון, נשכבת לך על הבטן, על הספה, עם הרגליים לכיווני מורמות באוויר מעניקות לישבנך עגלגלות נוספת וכל מה שאני רוצה זה לטבוע שם בין הגבעות. זו*נה את יודעת בדיוק מה את עושה לי, משגעת אותי משחקת לי בלבידו. דקות ארוכות עברו עד ששוב היא קמה, כל הזמן הזה על הספה היא לא נחה ממש לרגע כל פעם שינתה תנוחה, זזה נעה בצורה חושנית ומפתה. היא באה לכווני, החזיקה את סנטרי בידה ושאלה " נרגעת?" כן עניתי בביישנות.
היא שחררה את הרצועה מהקיר והוליכה אותי על ארבע אחריה, היא החזיקה את הרצועה קצר כך שממש הייתי צמוד אל אחוריה, היא פוסעת צעד אני צעד, האף שלי כחמישה סנטימטר מגופה הרך. היא ניגשת למטבח מכינה לעצמה קפה, נשענת על השיש מתרוממת להגיע לקפה והשמלה הקצרה שלה מתרוממת וחצי עכוז עסיסי ורך נגלה לעיניי, לא יכולתי להתאפק, התקרבתי טיפה, נזהר שלא לגעת בה, אבל התקרבתי מספיק בשביל לקבל קצת מהארומה המתוקה שלה, היא תפסה את הקפה וחזרה למקומה וכמובן שלא זזתי בזמן והיא נחתה עם התח*ת על אפי. אךךךךך איזה עונג לקחתי את ההזדמנות ונשמתי אותה עמוק לתוכי, הוצאתי לשון והעברתי לק! לא אכפת לי מה יהיה העונש זה שווה את זה.
היא הסתובבה מהר שלחה לעברי סטירה, שכחה מהקפה וגררה אותי חזרה לסלון, לא לנקודה בקיר אלה לנקודה באמצע החדר שהיה בו הדום רחב. אפ, היא אמר וקפצתי על ההדום היא קשרה את הרצועה לבסיס ההדום, הביאה חבל אתו היא קשרה כל רגל שלי לרגל של ההדום ואת ידיים גם הן נקשרו לרגליים, ככה שאאלץ להישאר עם הישבן למעלה. "כנראה שמילים ועמידה בפינה לא מספיק בשביל להבהיר לך מה הם החוקים ומה עליך לא לעשות. אולי משהו אחר כן יעבוד" כן הגבירה מתנצל הגבירה "שקט" היא ציוותה "כל פעם להתנצל על אותו הדבר זה חסר משמעות. עדיף שתלמד להתנהג ולא תצטרך להתנצל כל שנייה" כן גברתי עניתי, מצפה לבאות, עוד לא חוויתי ענישה פיזית ממנה, והשמועות אומרות שהיא סדיסטית קשוחה.
היא מלטפת לי את הישבן קצת תופחת לי עליו, ממש מסאז' היא עושה לי, מזה חששתי? חשבתי לעצמי, "ספר לי מה החוק שעברת עליו" נגעתי בך גברתי ללא רשות עניתי. התגובה שלה הייתה ספנק מצלצל על לחי העכוז השמאלית שלי, אוקי חביב, נעים. "תתאר לי איך בדיוק עברת על החוק, מה עשית?" התחלתי לתאר אחד לאחד מה קרה. והיא התחילה לתת ספנקים, אני מדבר, היא נותנת, אני שותק היא שואלת. קצב הספנקים עלה וכך גם רמת הכאב. מידי פעם היא שואלת אותי למצבי ואני ממשיך להגיב לענות על השאלות, יותר לאט פחות מחושב בתשובות, יותר מרוכז בכאב המענג. לרגע עצירה, ומגיעה עוד שאלה, אני במקום אחר, לא עונה. "שאלתי האם אתה מבין שלכל פעולה שלך יש השלכה זאת או אחרת?" שמעתי אך לא עניתי. רציתי עוד מהידיים שלה עלי אבל במקום ידה חשתי בהצלפה של משהו אחר.
כאב חד צורב עמוק נחת על הישבן שלי והפיק צליל נפלא, היא הניפה את החגורה מול עיניי שאבין בדיוק במה זכיתי, סימנתי בראשי לאישור, אכן מגיע לי עונש קשה. "תספור עד עשר" היא ציוותה והנחיתה את ההצלפה כנראה האמתית הראשונה שלה. 1 גברתי אמרתי בקול צווחני טיפה מההפתעה בעוצמה. הצלפה נוספת, 2. גברתי. הצלפה נוספת 3. גברתי. הכאב הולך ומתעצם כל מכה מרגישה חזקה יותר כי המקום כבר רגיש, אני מרגיש איך התח*ת שלי נהיה חמים ונעים. 4. גברתי 5 גברתי 6 גברתי אני כבר לא יודע אם אני מסוגל להמשיך עד עשר אבל זה רק עוד ארבע. אני יכול לעמוד בזה. 7 גברתי 8 גברתי. "עוד 2 וזה נגמר, אתה מסוגל ?" בשבילך הכל גברתי, כן גברתי. היא נתנה הצלפה חזקה ממש ועוד לפני שהספקתי לומר 9 גברתי ההצלפה העשירית והאחרונה נחתה עלי 10 גברתי אמרתי בגאווה אך כאב רב.
פנייה הופיעו לפני, היא הרימה את פני שאביט בה "כל הכבוד! " נשקה לי כמה פעמים על הראש " עמדת בזה ממש בגבורה, אני מאוד מאוד מרוצה ממך כלב טוב" היא נתנה לי עוד נשיקה על הלחי הפעם והביאה קרח מהפריזר. היא קררה לי את התחת והתחושה של הקרח על העור החם שלי היתה כל כך נעימה, היא גם ליטפה ושיבחה את ההכלה שלי. היא פרמה את החבלים, הוליכה אותי לספה שם התיישבה , תופפה פעמיים על הספה לסמן לי לשבת לידה, הפעם לא היה לי ספק איך לשבת, קפצתי על הספה, הסתובבתי סביב עצמי, נשכבתי ושמתי את סנטרי על הירך שלה. היא ליטפה אותי, דחפה את הרגל שלה מתחת לאף שלי וכך ישבנו עוד זמן רב שנינו כלבלב ובעליו.
