ספויילר אלרט לסדרה דארק בפסקה השלישית.
אם היה פה כפתור דיסלייק ככל הנראה הייתי תקועה באתר 24/7 ועושה דיסלייק לכל פוסט של כל אידיוט בגיל העמידה שחי בסרט שהוא שולט עחזר. נדמה לי שזו פשוט דרך זריזה יותר לסיים ויכוח מבלי להתחיל אותו, גם ככה הוא היה מסתיים באנחה וקליק אגודל מטה מצדי. נתתי פעם הנחיות מדויקות לחברה שנכנסה לקשר לא טוב (היא ידעה את זה, היא רק הייתה צריכה שמישהו אחר יעמיד לה מראה מול הפנים) כיצד לזהות את הבולשיט - ויש כאן המון ממנו. למה אני בכל זאת כאן? משום שזה מקום לכתוב בו. ומשום שבכל זאת, ישנם בלוגים שאני בהחלט עוקבת אחריהם ולעולם לא אעז לקרוא להם רפש, לעומת רוב מי שנמצא כאן.
מחר משכורת, ואני מאמינה שזו תהיה תחושת רווחה עצומה. זה לא שאני במינוס. למעשה, לא חסר לי כסף בבנק, בכלל. עבדתי מספיק בשנתיים האחרונות בלי לשלם חשבונות, רוב המיסים ושכר דירה. ככה זה כשאת בת 19 שקיבלה (ברוך השם) תעודת בגרות רק לפני שנה ועדיין גרה עם ההורים. אבל ישנם חודשים שאני מרגישה שאינני מתנהלת טוב עם כסף. כלומר, ההוצאות שלי יותר גבוהות ממה שהייתי רוצה, מבחינת אחוז מהמשכורת שלי. יותר מ30% לעיתים צורם לי, שלא לדבר על 50%, על אף שהרוב מהווה דברים קבועים - תחבורה ציבורית, מנוי סטודיו יוגה ואוכל, בעיקר (וצמחים, על מי אני עובדת, גם צמחים, אבל לא מהעציצים היקרים שלא בצדק מתל אביב, מחירים נורמליים) -אני עדיין מרגישה שלא כך זה אמור להיות. וזה לא שאני חוסכת למשהו ספציפי אז אני תוהה למה זה מעסיק אותי כל כך, אולי כיוון שבקרוב אתחיל לקבל משכורת קצת-יותר-מחייל-למרות-שעושה-משמעותית-פחות ולא רוצה ללכת לאיבוד עם להוציא יותר ממה שאקבל. זה לגמרי לא מקובל עליי. אני לא רוצה למצוא את עצמי במצב כזה. ואולי במקום לתהות ולהישאר מבולבלת, כדאי לי לשאול הורים אחראים למדי לעצתם. איזה כיף לי שיש בידי אפשרות פז שכזו.
אני לא מבינה את הסדרה שבן הזוג של אחותי המליץ עליה. אני פשוט לא. אולי אני מטומטמת מכדי לקלוט בצפייה ראשונה את כל הלוגיקה והחוטים המתקשרים זה אל זה, אולי אבין רק בפרק האחרון. הוא טוען שזו הסדרה היחידה עם נסיעות בזמן שאין בה חורים - הכל ברור ומוסבר. בינתיים יש לי כל כך הרבה שאלות ובלבול. כל הנושא הזה מבלבל אותי, תמיד בלבל. הרי אם היא חזרה בזמן וראתה את אמא שלה ואמא שלה הבינה ואז התנהגה אליה הקטנה בצורה מוזרה באותו לילה, אז למבוגרת שלה יש את הזיכרון הזה והיא צריכה להבין. אם היא שלחה אותו לעולם מקביל (מה מה מה מה מה איפה נכנס פה עולם מקביל כוסאמאמק כאילו שזה לא היה מסובך גם לפני) והמבוגר שלו מהעולם הראשון טוען שהוא מעולם לא נשלח לשם, אז הוא למעשה לא צריך להתקיים כי הצעיר שלו כן נשלח לשם ולכן העבר שונה ולכן העתיד גם כן. אבל רגע, אם הוא נשלח לעולם מקביל לפתור את הבעיות, וכמובן שיהיה סוף טוב, אז העולם לא אמור מיד לחזור לסדרו? אני כל כך מבולבלת. אני פשוט לא מבינה איך זה עובד. למה שהיא תוציא את בעלה הזקן מבית המשוגעים במקום להציל אותו מהכלא כשהוא היה צעיר, או אפילו יותר טוב, להחזיר את הבן שלה אחורה בזמן ואז הכל יסתדר כי אף אחד לא ילך לחפש אחריו במערה ויחזור בזמן ויעשה בלאגן? ולמה לעזאזל אם היא אמרה לשרמוטה ההיא בגרסתה מהעבר לא להתקרב אליו, אז העתיד לא שונה? הרי אם זה משהו שיחקק בזכרונה היא תחשוב על זה, היא תזהה אותה המבוגרת שאיימה עליה כשהיא תגדל בעצמה, ותדע לא לבגוד עם בעלה, ואז למעשה זכרונות הבגידה לא היו אמורים להיות קיימים. כוסאמק ערס, אני רואה את הפאקר הזה שהמליץ לי על הסדרה רק בשבת. אני חייבת תשובות. לא צוחקת, אם למישהו יש הסברים אשמח לשמוע (אני רק בתחילת העונה השלישית, קחו בחשבון, בלי ספויילרים). בחיי, זה למה כמעט ולא רואה סדרות בשלוש-ארבע השנים האחרונות. אין לי סבלנות לזה בשיט וזה מתסכל אותי, ועדיין אני סקרנית וחייבת לדעת מה קורה. זה תוקע אותי. לפעמים אני נשברת וקוראת את כל התקציר ושוכחת מהעניין. לפעמים אני רוצה לדעת ה-כ-ל, אבל מיד, ואין לי כוח לפרוש צפייה של 25-30 פרקים כשכל אחד שעה פלוס לימים ושבועות ארוכים. כשאני נתקעת במצב כזה אני עושה בינג' כדי לסיים מהר ולהיפטר מהשיט הזה. אולי זה הקושי לא להצליח לסמן דברים בטו-דו ליסט שלי, שהרי זו "משימה" שנמשכת זמן רב. אולי כדאי לי לבדוק למה אני רואה הכל בתור משימות. טוב, זה לא קשור. זה כבר לפסיכולוגית שלי.
ממש אהבתי שהוא שם את המחשב עליי כשאני עם התחת למעלה וראש למטה והוא עמוק בתוכי פוגע בדיוק בנקודה וזה משגע אותי ואני חייבת עוד, אני לא יכולה עם זה שהזין שלו רק לוחץ שם בעדינות בלי שום שינוי בחיכוך ובתחושה, והוא בכלל עם המחשב על התחת שלי כי הוא צריך לסיים איזה משהו קטן שצץ בעבודה לפני שימשיך לזיין אותי (ויחזור למחשב שוב ואני אתחרפן ואצטרך להתאפק לא לזוז עליו ממש ממש). ואז שהוא החליף לתחת שלי וגמר 😻
לא שנ"צתי כבר חמישה ימים, ונדמה לי שלא עשיתי הפסקה כל כך גדולה משינה בצהריים בשנתיים האחרונות. אני רגילה לישון לפחות פעם אחת בצהריים. שעה וחצי לפחות (אם זה פחות משעה אני רוצה לבכות, אני יודעת שאני אתעורר לא מסופקת בעליל ואם אני מתעוררת אחרי פחות משעה אני כנראה צריכה ללכת לאנשהו וזה קשה כשאתה עדיין עם רגל בחלום) . ומצד אחד זה מתסכל ואני רוצה לישון, אבל מצד שני זה כן מסייע לי להירדם מעט יותר טוב בלילה, משום שאני עייפה, גמורה, מתה. וזה לא שאני ישנה נהדר וקמה והיום שלי כל כך עמוס וכבד שאני נגמרת. אני פשוט ישנה חרא. לרוב. ויש לי חלומות, דפוקים ממש, תמיד. ואני לא מצליחה לישון יותר משבע, אולי שמונה שעות רצוף וזה לא מספיק לי, זה לא מספק אותי. אבל איכשהו אין לי זמן, או לחילופין יש זמן ומוטיבציה לעשות דברים והיא מצליחה איכשהו להתגבר על הרצון לישון. גם אם זה לראות את הסדרה המחורבנת מהפסקה השלישית. אבל גם לעשות דברים קצת יותר יעילים.
אני מגלה לאחרונה שקל לי יותר להקפיד על דברים לאורך זמן. הייתי לא יציבה בעליל מהבחינה הזו. נדמה לי שאני עדיין ככה. אבל זה משתפר, גם אם קצת. אולי זו פשוט תקופה שאני מרגישה בסדר בה. יש לי מה לעשות מצד אחד ואני עובדת, מצד שני יש לי זמן לראות אחרים, מצד שלישי יש לי זמן לעצמי. כמו הרמוניה מושלמת, אבל לא הרמוניה ורחוק מלהיות מושלמת. אבל משהו במינון של הכל קצת יותר נכון לי. אני מקבלת נשיקות וחיבוקים לפחות פעמיים בשבוע, מתעצבנת על לקוחות בערך ארבע, ומצליחה לעשות כביסה, להחליף מצעים, לתלות הכל ולקפל לפני שהסל מתמלא באופן מדאיג ואני מוצאת את עצמי ללא בגדים שהולמים את חום הקיץ בסביבות הפעם בשבוע, שבוע וחצי במקרה הרע. זה אידאלי עבורי כרגע, אולי משום שאני לא מכירה אלטרנטיבה טובה יותר. אני מכירה אלטרנטיבות גרועות יותר, אני מכירה המון גרסאות שלהן, מניסיון. זו הטובה ביותר.
אמרתי היום למישהי שאני מעדיפה לחלום סיוט כל לילה, כפי שקורה היום, ולא לחזור לסיוט שחייתי בו במציאות לפני תופעות הלוואי הללו. ופתאום אני מבינה איזו תקופה טובה זו. אני קצת מפחדת לאבד, אבל לפחות אז אדע מה לחפש שנית. ואולי במקום לחשוש לאבד, להתמקד בלשמר ולשפר.
וואו, המוח שלי היה צריך את הפורקן המילולי המחריד הזה.
