כרוניקה של מוות ידוע מראש

לאחרונה תוקפים אותי רגשות בלבול, ריקנות או עצבות, כאילו מישהו ניפח ואז הוציא את האוויר ולא נותר כלום. אחר כך משהו מוסיף לתוכי אוויר מחדש ואני שבה לנסות להבין את פשר התנודות במצב הרוח. יש הרבה תחושת בדידות, את זה כבר זיהיתי; נותרתי עם החידה של מקורות כל אותם רגשות ומדוע קורות התנודות מלכתחילה, בצורה כל כך קיצונית ותכופה. 

יוצא לי לכתוב ולשמור בטיוטות הרבה. ספק כי אין הרבה מה לומר והמילים נקטעות באמצע, ספק כי יש לא מעט מה לומר וזה מרגיש לא נכון לספר את כל הדברים הללו בריש גלי. 

עד אז, בליל מחשבות תמוה.