אני לא יודעת איך להכיל אותה לפעמים, עם כל הדרמות והרגשות הקיצוניים מהסיטואציות המתונות ביותר. אני מנסה לתקף אותה ויד ביד להראות לה שעוצמת הרגשות שלה לא תואמת את המצב וגורמת לה לבלבול וסבל; אבל איך אוכל להגיד דבר כזה בזמן שבכי היסטרי נשמע בצד השני של הקו? כשאמרתי לה ללכת להתאבחן היא אמרה שזה לא זמן מתאים לומר דבר כזה עכשיו, ואני תהיתי אם בכלל יש זמן מתאים להפיל הגדרות פוטנציאליות עליה ולהציע לה לבדוק את זה עם איש מקצוע. זה אף פעם לא זמן מתאים, בטח שלא בשבילה.
נשמע לי קשה לחיות ככה, כשהכל דרמטי. כלומר, זה מצחיק שאני אומרת את זה, אני שנוטה לשכך רגשות ולהיכנס למצבים דיסוציאטיביים נטולי תחושות, אבל האפס-אנד-דאונז שלה מפחידים, ככל הנראה, גם את הסביבה, שאולי מודעת אליהם יותר ממנה. ובמה המילים שלי עוזרות, אם היא תזדקק להן גם ביום למחרת? אני לא מלמדת אותה לדוג אבל זה גם לא תפקידי. אני רוצה לנער אותה אבל הנסיונות העדינים נחלו כישלון, וגם אם היא תגיד שהיא יודעת, שהיא צריכה, היא לא תעשה דבר.
לא מזמן ההורים סיפרו לי שחבר שלהם ניסה להתאבד. שהוא היה אלכוהוליסט במשך שנים, שהוא היה בדיכאון עמוק והזריק תרופות שגנב, שהוא פוטר מהעבודה. אחרי ההלם שחשתי, שכן זה מוזר לגלות אישיות אחרת לחלוטין ממה שאתה מכיר במשך שנים, הרגשתי קצת רע שהוא נשאר פה וממשיך לסבול. חששתי בשבילו שלא יהיה במצב להירפא אך גם לא יהיה במצב ליטול את גורלו בידיו. מובן שמיד אחרי כן הרגשתי נוראי על המחשבות הללו, אבל הן הראשונות שעלו בי. תקווה לחוסר סבל, בדרך כזו או אחרת. אני לא בטוחה אם חיים כאלה עדיפים או שמא היעדרם מתעלה עליהם עצמם.
כך או כך, אמרתי לאמא שהוא יצטרך לצאת מזה. אדם שסובל כל כך ולא רואה את עצמו ממשיך לחיות באופן הזה לשארית חייו עומד בפני פרשת דרכים - האחת היא לא לחיות, והשנייה היא לשפר את איכות החיים. אם נלקחה ממנו ההזדמנות לא לחיות אז הפתרון יגיע. הוא לא יגיע על מגש של כסף, אבל יגיע, בתור זיק של מוטיבציה ייאושית שכזו, של אני לא יכול יותר, אני חייב לפתור את החרא הזה. הוא יצוץ מתישהו, איכשהו, מבלי שנהיה חייבים לשבור את הראש לחלוטין לריק.
היא הסכימה איתי. ואני מקווה שגם גורלה של הדרמטית יסכים. אני מקווה שהיא תבין שחייה יכולים להיות ראויים לחיותם, שיש דרך נוספת בה אשכרה נהנים מהחיים, או לכל הפחות לא סובלים מהם. אני מקווה שיגיע הרגע בו יגיעו מים עד נפש, או קש אחרון ישבור את גבה, ואולי היא תגיע לתהום של ייאוש קיומי ללא החשק ליטול את חייה ותיאלץ לטפל בעצמה. יש לה כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה פוטנציאל, והיא בהחלט לא צריכה אותי כדי להגיע לכל המסקנות הללו.
