"יש משהו בהתמסרות, קשה להסביר". ככה הוא כתב.
אני כבר לא שיכורה, והשיחה כבר איננה טריה, אולם המחשבות נודדות ואני צריכה הבנה עצמית ופריקה. "לא משנה" הוא מיהר לומר מיד לאחר ששאלתי אותו למה התכוון. השאלה שלי הייתה מיותרת – הבנתי בצורה המדוייקת שיש למה הוא התכוון, והייתי מופתעת. הוא נשלט. זה הגבר הראשון שיש לו עניין בי שהוא נשלט. הוויב שלי, או כמו שהוא עצמו אמר – אני אישה ואני קטנה בגודלי – מושכים את הסוטים הסאדיסטיים אליי. אין לי התנגדות אליהם, חלילה. סך־הכל הצד הלא־סטנדרטי שלו של השוט עבורי הפתיע. חידש.
"רגע רגע," אמרתי, "מישהו פה נשלטי חמודי???" זה באמת חמוד. הרבה אכזבה תחילה, שכן אני הרי נשלטת, אבל אחת עם ראש פתוח, סקרנות, וסלידה מהגדרות מחייבות כמו נשלטת או שולטת, בי, פאן, פולי, מונו, מה שתרצו. אני לא. בכל מקרה, זה חמוד למדי. האכזבה הפכה מהר מאוד לסקרנות שהומרה לרצון בוער להוציא מתוכי את היצרים הסאדיסטיים שקברתי עמוק בפנים, לתת להם את המקום לצד אותם היצרים המזוכיסטיים, שהם אמנם הרבה יותר עמוקים מאלו האוהבים להתעלל באחר, אבל ההנאה משניהם לא מהווה הבדל – תלוי פרטנר, כמובן. ואמנם הפתיעה אותי היציאה הביזארית לכאורה הזו מארון צעצועי המין, אבל אני לא יכולה להסתיר את העובדה שמשכה וסקרנה אותי, מאוד, ואת העובדה שלא יכולתי לראות אותו שולט גם לפני. ניסיתי, כשהיה מראה לי בצחוק תמונות אטבים בשיעורים, אבל אמרתי – אין מצב. אין לו את הוויב. אני לא רואה אותו עושה משהו כזה. אולי, בקושי, אבל זה לא מה שהוא משדר. זה לא הוויב הראשוני שלו.
"גם וגם, אבל נוטה יותר לנשלט, כן" – תשובה קלאסית של כל גבר החושש להודות בצד הנשלט בו ומעדיף להסתתר מאחורי "מתחלף". וכי יש מתחלפים, מכל הלב, וזה לחלוטין בסדר להסתתר ולמצוא את עצמך אחרי יותר ניסיון. אבל אני מניחה שברוב המקרים, אדם נהנה מעולם אחד, אבל העולם השני שוכן בתוכו בצורה יותר כנה, אותנטית, שלמה וממלאת. זה המקום המשחרר, זה המקום הטבעי, המקום שמרגיש נכון, כזה שביום למחרת יגרום לך לפרוח, כמו מים לעציץ קמל.
"חמודי 3>" התגובה הראשונה שעלתה לראשי. "לא הרבה קוראים לי חמודי". וחבל. "נשלטים זה חמוד". "תלוי מתי, רק כשהם ילדים טובים". כן. הוא בהחלט חדש בזה. "כשהם לא זה רק חמוד יותר." אולי זו רק דעתי. מה אני כבר מבינה בנשלטים.
אז אחרי שכל השיעור הרצתי עליו דחקות, ואחרי שבטעות פלט "yes daddy" למדריך, וזה הביט בו ואמר "זה נהיה אפל מאוד מהר", עשינו צ'ייסרים של אורגזמה (ואוקהארט – ללא חלב – בשבילי) וחתכנו הוא, אני ומישהי חמודה ביותר נוספת לפאב. דיברנו. הזמנו. למשקאות לקח המון זמן להגיע והביאו לנו צ'ייסרים על חשבון הבית. הבחורה הייתה צריכה לרוץ. כמה לגימות מהערק־מוחיטו שלה והיא מותירה אותנו לבד.
אני ממשיכה להתבדח איתו. אולי גם לספר שטויות שאתחרט עליהן בשלישי. אני כבר מאוד שיכורה, וגם הוא. שני קוקטיילים וצ'ייסר בשבילי, קוקטייל (פאקינג נגרוני, הבן אדם שבור מהתחת) ושני צ'ייסרים. למעשה, הוא שונא אניס, והיה לנו צ'ייסר ערק עבור הבחורה שברחה לחבריה. הוא הריח אותו. "אני שונא אניס". "אז זה יהיה עונש טוב," התבדחתי. אבל כל כך לא התבדחתי. "תשתה אותו. אחרי הצ'ייסר שלך." הוא התמלא קצת באימה. זה היה חמוד, בחיי. "לא." "זו לא שאלה בכלל." אמרתי, קידמתי את הצ'ייסר אליו והמשכנו בשיחה שלנו, על המון שטויות סוטות שכל אחד עשה, על העובדה שיש לי פלאג בתיק (כן, יש מצב שאני מתחרטת על זה בפעם הבאה שאני רואה אותו, פאק איט) ופתאום הוא שותה את הצ'ייסר שלו ומיד אחריו את הערק.
"עשית את זה." "כן." "כל הכבוד." ליטפתי לו את היד. וגם קצת את הראש. בכל זאת, זה ממש מתוק מצדו להיות צייתן מרצונו. שיתוף פעולה שכזה יוצר תחושה טובה בצד היוזם. הוא סבל מהטעם. הוא באמת שונא אניס. "כן, זה בהחלט עונש טוב."
הוא הזמין חשבון, ביקשתי מהברמן עוד שני צ'ייסרים של רום. "לא לא לא". "תגיד תודה שזה לא ערק". לא עשינו אותם. זה באמת היה גדול עלינו. שילמנו, הוא חזר עם האשראי שלי ועמדנו לקום ולצאת.
"רגע!" הוא הביט בי. ניגשתי אל הברמן ושאלתי אותו היכן השירותים, וזה באדיבותו הפנה אותי אליהם. "אוףף, אתן הנשים!" הוא אמר. ניגשנו. נכנסתי. הוא נשאר בחוץ, עם הפלאפון ביד. גלגלתי את עיניי, תפסתי בידו וגררתי אותו פנימה. לא טרחתי להביט מי נמצא ומי רואה. סגרתי את דלת התא, הצמדתי אותו לקיר ונתתי לו ספאנק. "סליחה, אני לא טובה בזה יותר מדי," אמרתי ונתתי עוד אחד, הרבה יותר טוב. הלכנו יחדיו עד לתחנת האוטובוס שלו ושם נפרדו דרכנו. ביקשתי שישלח לי הודעה כשיחזור הביתה. הוא ביקש את אותו הדבר.
"עליתי עכשיו על אוטובוס." "כשתגיע הביתה חמודי. אבל תודה על העדכון." "פעם הבאה עדיף שלא אלבש ג'ינס." פאק. "אז אהבת. סתום ת'פה. תפסיק להתלונן כל הזמן." "זה מה שעושה את זה כיף, ואם מישהו אומר לי לסתום ת'פה התגובה הטבעית שלי זה make me." "טוב, תכלס. אבל הבנתי. אתה בראט. אפשר לעבוד על זה."
איזה פוסט מוזר ומבולגן ולא הסגנון שלי. אבל תודו שזה היה די חמוד, כל מה שקרה.
