שיניתי את ברכת השמש שנהגתי לעשות - הוספתי מספר תנוחות באמצע שמאריכות אותה ומעוררות את זרם הדם שלי מכף רגל ועד ראש. כעת זה לגיטימי לעשות חמש חזרות בלבד ולהתעורר לחלוטין, בגוף ובנפש.
מוורקוהוליזם כפייתי ירדתי לאפס משמרות בשבוע, במשך חודש, אולי אפילו יותר. מקווה שפחות. אבל אני בסדר עם זה בינתיים, זה כמו גמילה. ביומיים הראשונים היה לי קשה. ביום הראשון, כהרגלי, שכבתי בבית בחוסר מעש. אני עובדת כל כך הרבה שכשאני בבית אני ישנה או נחה או עושה ביד. ביום השני, כששני המנהלים הודיעו לי כי הם נאלצים להוציא אותי לחל"ת, קמתי ועשיתי דיפ-קלינינג רציני.
בשלושת הימים הבאים החלטתי לעשות דברים שרציתי לעשות מזמן. עשיתי רשימה עצומה של כל הרכוש שלי, מחולק לקטגוריות ותת קטגוריות, בתוספת של שאלות מכוונות כגון "האם זה יחסר לי," "מתי בפעם האחרונה השתמשתי," ו"האם זה מעורר בי רגש חיובי כלשהו". על פיה פירטתי על כל בגד, פריט ואקססורי - כמות וכיצד אני מרגישה לגביו - שיש לי בארון ופיניתי את מה שלא רלוונטי. שקית זבל שלמה, נוסף לשתיים וחצי נוספות שפיניתי בחצי השנה האחרונה. היום אעשה את אותו הדבר עם הניירת שהצטברה - מסמכים, קבלות, אישורים, מרשמים. זה יהיה אפילו קל יותר. אף אחד לא אוהב טפסים. מה שממש לא צריך פיזית - לפח (לפח מיחזור, עדיף כמובן).
שתלתי עגבניות שרי. סתם ככה, כי למה לא, זאת גם ככה העונה. אפיתי חטיפי גרנולה (וכבר הספקתי לסיים אותם, מודה, פעם הבאה אכין יותר). טרחתי להכין כל ארוחה עם מחשבה ואהבה לגוף שלי. כמה זמן לפני כן לא בישלתי לעצמי ארוחה בריאה ומסודרת? אני לא זוכרת. לא היה לי זמן. הייתי שקועה בעבודה.
אוכלת בריא, לא מבזבזת כסף, מנגנת, גם על הקלידים החדשים, מסדרת, מנקה, זורקת, ישנה, כותבת, אופה, מנביטה צמחים, עושה יוגה. יש זמן להכל. אפילו לקרוא, לצפות בסדרות וסרטים, להכין את חומרי הניקוי הטבעיים שתמיד רציתי להכין (בדיוק היום קניתי חומרים חסרים), לגזור חולצות ישנות שאינן בשימוש ולהפיח בהן חיים בתפקיד אחר, לחזור ללמוד גרמנית, או יפנית, עוד לא החלטתי. זמן. איזה קונספט מטורף.
הפסיכולוגית שלי ממש חייכה כשאמרתי לה את כל זה. אני מרוצה.
