מתים רק פעם אחת…

איך בין שיחה וליטוף, מזיין לך את הפרצוף, ואז מפסיק. חוזר, מלטף, מזיין את הפנים,

מענה את השדיים, סוטר, לופת, צובט, מאונן אותך ועוצר בבת אחת.

חוזר לחייך חיוך נחמד, לשגרה של ליטוף ושיחה, ואת נשארת נוטפת מיוחמת. נוטפת מיצי נתח משובח, שנזלו על האצבעות והידיים שאחזו חשוף, טבעי, יצר ראשוני קדמוני.

נימוסי שולחן לא היו שם כשנקשרת אל גזע עץ האלון הרחב, באש הגבעה, כאחרונת הבתולות מנחה לאלים.

חשופה, שעונה, מחוברת אל הגזע, קשורה. בלי יכולת לזוז. מרגישה כל זיז ובליטה כנגד השדיים, הבטן, הידיים, הגוף שלך.

השתמש בזה אחר כך, כשאצבוט והשפשף את הפטמות על כף היד.

כף היד בין הירכיים, בין הצלפות החגורה לכף היד הגדולה. התנגשות אגנים, ישבן ירכיים. תשוקה חזקה בניחוח של זימה צורבת, עמוקה חזק באוויר, כזו שדורשת.

משפריצה, גומרת שוב ושוב ושוב...

ההרגשה הכי טובה כשהיצר שלך פוגש את ההתאמה שלו.

השיחה טרם הסתיימה.

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

הבוקר הזה, ברגע הזה,

עוטף אותך, אוסף אותך, מצמיד אותך לגזע העץ הרחב, במרכז היער, בראש הגבעה.

ידיים משולבות לאחור, יד אחת על הגרון שלך, והשנייה חובקת, מצליפה את דרכה פנימה, עמוק לנשמה.

שולח וסוטר, מצייר בך שבילים, רגעים של נכון ועכשיו.

בכוח, בעוצמה, עושה בך לשימושי האישי, את כל העוצמות שבי לתוכך,

עמוק וחזק, שלי את אישה.

כשתגיעי, כשתהיי שלי.

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

גיטרות מזייפות, שיניים חורקות, הצורך לכאב, ולא באשמתך.

השדה נישאת, עולה על פסנתר כנף שחור,
אצבעות לא נוגעות, באך רוקד אצבעות על קלידים משופשפים.
סוגר את הנגינה, נתפס על צליל נמוך, אותו צליל עוטף ואוסף.
עמוק אל תהומות הנשמה.
צליל מרעיד, מחבר מיתרים עבים.
שתי תיבות תהודה שחורות מהדהדות, מלאות בכאב ותשוקה.

הגוף מגיב, את הזמן שצריך.
מחליק קדימה ואחורה, מגיב. פסנתר מנגן רוטט וחוזר.
באך לוחש, מלטף ומטריף, לא לגעת באצבע המורה לה.
כשהגוף נרגע, הצלילים הנמוכים חוזרים, השקט מתנגן באוויר.
מלטף, סוטר בחוזקה בקצה, מיתרים נמתחים
זה מה שרצית?

יד מנגינה, אצבעות ופסנתר, דוחפת עד הקצה.
שלוש אצבעות רטובות פורצות, היה לך קשה?
נראה אותך עכשיו, לא גומרת, אצבעות נכנסות ויוצאות, ללא הפסקה.
פורם את השקט שבה, נחושות, אצבעות בלתי מתפשרות.
עוצמה התשוקה חשובה לך!

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

נשימה כבדה, דופק, זרימת דם יציבה, מתמזגת עם אווירה של ריק. זמן של מנוחה, לא של חולשה.

מתחת לפני השטח, היצר לא מת. הוא חי, נושם את הקווים שנמתחו במרחב של השליטה. עיניים קשובות לריח החדש, הנכון המדויק שבאחת,  משב ניחוח,  שקט טעון, מתגרה כזה שמתמזג עם חושיו ויודע שהוא, כמו תמיד, יתעורר מחדש עם הקרבה, עם הזמן. לאחת הנכונה.

אישה אחת חזקה.

היצר לא נפסק, הוא חבוי, אצור, ממתין לבאות.

Always watching

over you 

😈

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

מערכת יחסים של שליטה היא תהליך שמבוסס על כבוד הדדי, שיתוף פעולה, הקשבה והבנה עמוקה של צרכים ורגשות של שני בני אדם לפני הכל.

במידה ויש כעס, טינה ואכזבה שנכנסים לתמונה, זה סימן שמשהו בדינמיקה לא פועל כפי שצריך להיות.

הדומיננטי, השולט, במערכת, כאחראי על היחסים, צריך להיות פתוח לשמוע, להקשיב להתמודד עם הרגשות של הצד השני, ולא להשאיר לו להתמודד איתם לבד.

זה לא מוריד מהנשלט, חלק חשוב בתהליך הוא לשתף, לספר, ולבקש את ההקשבה.

כשיש רגשות שלא מטופלים, זה יכול להוביל לפיצול, הרס ופגיעה, ולכן חשוב לקיים שיחה פתוחה וכנה על כל דבר שמפריע, ללא כעס, טינה או אכזבה, ולוודא שהשניים מבינים אחד את השני.

בחלק מהיחסים, חשוב לצאת מהתפקיד של השולט/נשלט ולהקדיש זמן של הקשבה, להתנסות להבין את הצד השני ולהתאים את הדינמיקה באופן הדרגתי, כך שהמערכת תוכל לפתח יציבות ושיתוף פעולה לאורך זמן.

אז אם אתם חשים כעס או טינה, זה הזמן לבדוק יחד האם הדינמיקה מתאימה לכם,  אין בעיה לצאת ממנה, לדבר, להקשיב.

מערכת יחסים בריאה בנויה על פתיחות, כנות והבנה של שני הצדדים.

את השקט, השלווה בתוך הכאוס שלי.

רבים עשויים לעבור בחייך, אך רק המיוחדים באמת משאירים עקבות, סימנים שאינם דוהים, בדיוק כמוך.

פראית כמו שערי הגיהנום, שריפה בשדה קוצים. אש זורמת בעורקים, מעירה כל דבר שהיא נוגעת בו. אישה עם דעת משלה, לא מתכופפת, לא נשברת. עומדת זקופה, חזקה איתנה, אלילת על, כוח הטבע האמיתי.

היא כנה גולמית, חדה ומציאותית. היא התגלמות הסערה ברוח.
לובשת את שתיהן כמו כתר. 
כלבה מיוחמת על הברכיים. חופשיה מכל ריסון. אותה אחת שנולדה פראית, חופשיה לרוץ .

היא תמיד שומרת, שומרת בזכות עצמה. את ההתמסרות שלה.

קור צרוב בוער מבפנים בפינה השקטה 

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

כל בוקר שולח יד, אוסף שוטף את טיפות המים הקטנות.

מרגיש אותך מאבדת כל שליטה.

הגוף מנהל את ההצגה, והוא שייך לאחד – אותו אחד.

מבט במראה, מבעד לכתף, לא יכולה לשכוח.

כל הזיכרונות צפים, כל הבעלות, הכאב, הרצון, הייאוש הצבעים,

מצביעים על המפתח שתלוי משתלשל סביב צווארך, כשאת מענגת את עצמך.

ואז כמעט מיד ברגעים קטנים, מחשבות על שליטה חוזרות מהגוף, והגוף, כמעט מיד, נזכר למי הוא שייך.

אין מנוס, אין מפלט– זה האחד.

הכלוב הזה, יזכיר לך תמיד. יצירה לא שלמה.

בוקר אור🌹

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

לא משנה מה קורה בעולם, זה רגע שבו החיים נוגעים.

עם המגע הזה, אני תובע אותך. כל בוקר את הופכת להיות שלי שוב.

יבבה ואז יללה נואשת, בכי שמזרים מהלב, עולה ויורד…

נוזל מהשפתיים, מטפטף מהעיניים, שוקע עמוק, רועד מבעד לכל תא בנשמה.

לחיות עמוק בבשר.

הידיעה שגורמת לה להרגיש כל כך קטנה… 

מייללת לרגלי, משתוקקת לחום בין רגלי. 

מתפתלת על הרצפה, גופה חשוף פגיע עטוף אסוף אל זרועותיי. 

הלב  פתוח, להתמסרות, מוכנה להיכנע, להישבר שוב ושוב.

זו האחת .  כזו היא אישה קסם לבן, מתחת לרגליים.

תמיד רוצה עוד, שם אני פורח . מהיללה הזו  אני נובט.

כשהקסם השחור נוכח רק מבחירה, כשעוצמת המשקל נתונים ניתנים, מבחירה. 

למשוך אותך מטה.  ובכל פעם, להרים אותך גבוה יותר.

ברגע הזה, כשאת בטוחה, חופשיה, כי ככה את גורמת לי להרגיש ולקבל.

מרגיש ונושם את הלא נודע הפנימי שבך.

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥 

אישה, האם אני יכול לדעת שאת כאן

זמן איכות עד השימוש הבא.

אצליף בך בכף יד עם חמש זנבות של אצבעות.

אתלוש אותך כמו חלה של שבת.

רגעים כאלה של בעילה חזקה, עמוקה.

צועקת את הכאב של העונג שבך.

בצבעים של קשת, צלילים אדומים שעולים.

מים לא קדושים.

אשקה אותך ביצירתיות של ויסקי זול ומשובח.

רגעים מיוחדים, התפרצות מעוררת השראה.

ורק את נשארת נוטפת, מיוחמת. נוטפת את מיצי נתח הבשר המשובח, על הפנים, הידיים, האצבעות שאחזו ונגסו.

טבעי, ללא מחסומים, ללא כלים או נימוסים.

להקת זאבים עומדים מתבוננים. זהו זמן הירח. שמים אפורים.

נשען לאחור. עוצם עיניים מתבונן, בפינה השקטה.

אישה, האם אני יכול לדעת שאת כאן

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥