מתים רק פעם אחת…

אולי זה בעיניים . הן אלה שמשנות את הרגע. מבטים מעברים חדים שיח ללא מילים. הכל משתנה. האוויר שאת נושמת הגוף שנדרך מגוון גוונים צבעים חמים בצוואר.

בעודי לוגם אותך עמוק בפנים. 

ואת אותה אחת במשרד בבית עם המשפחה דומיננטיות חזקה. אותה אחת ברגע, בלי לשים לב, מתיישבת על הברכים בין הרגליים, מחבקת מאמצת לתוכך חום כף יד. את אחד הצרכים החשובים העמוקים שבך.

השקט בהתחלה, השקט שבסוף.

בדרך מהים 
איסוף אחרון  
קיבוץ גלויות
לינגויני
פירות ים
ואחרון חביב
צ׳ליני אדום יבש כזה Gato negro

מקלחת קרה

מחר יום חדש 

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

גוף מתמלא באדרנלין, לב פועם, שעת בוקר מוקדמת 
הלחות של הלילה הקודם עדיין באוויר. 

לאט לאט  טיפות זיעה גולשות במורד הגב .
תחושת חום דחוס עוטפת, אינטימיות בין הגוף וכל מה שמסביב. 
מתחיל חזק עוד עליה, מאזין לשיר נוסף בדרך לחיות, לגלות מרחבים חדשים, לתוך מסע  לעולם חדש.  

שעוד אלמד ואכיר. 

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

הרגע הזה שבו מלטף ובועל אותך מאחור 

ואת עם ראש מורם גב זקוף

סוסה אצילית ליידי אחת 

תמיד ישרה לא כפופה 

הרגע הזה בו קולות עולים נשמעים 

אנחות גניחות הברות לא ברורות 

מול החלון הגדול 

הרגע הזה של תנועה אחת חזקה 

היד נשלחת לאחור לחיבור שבני לבינך 

בו הפיטמה מתקשה במפגש של הריצפה  הקרה 

המגע של העור בין הקור וחום

מתעורר כמו ניצוץ מתלקח 

פיטמה שמתנגדת לקור מתקשחת 

חיבור שמפגיש בין

העונג - הצורך- הכאב 

צו של החיים

בוקר אור 

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

כן. כאן בכלוב לסרוגין נכנס ויוצא יוצא ונכנס.

מאלה של פעם הכת הסודית של שנות 90 מהמאה ה 20. העולם ההפוך שבו הנורמות נעלמו, ואיתם ככל הנראה, כל איסור מודרני אחר.

תקופה שהתחילה במסיבות האפטר פרקטי והמשיך לבניין הטורקי הישן שנסגר ונפתח מחדש. כזה אני והיום כבר פחות סוג של אבולוציה של הכלוב מהתפוז.

כאן זאת הפינה שלי ושל עצמי לשעות זיכרונות מחשבות רגעים כאלה ואחרים.

נקודות זמן סמנים של החיים. פה מצאתי לי פינה . לפרוק לגלות להכיר-   עבר הווה עתיד.

כן. עולם פרטי. מערכתאקולוגית ללא הפרת איזון, מקום בו הטבע חודר את האפלה מגלה את הפראי והיופי בקווים מטושטשים. צבעים כהים וחמים אורות עמומים  כמו לילה ערפילי ואפל שאין לו סוף.

עולם של אני ואת וכל העולם צופה מסביב.

השנים לימדו אותי שזה הולך ונהיה יותר עוצמתי ומענג ככה... ארוך, ולא זיון חולף.

לא חלש מדי. לא חזק מדי.

בדיוק במתח הנכון. טיפה אחר טיפה…

כמו פאזל. מתחילים במסגרת בקצוות. ואז ממלאים את  המסגרת פורצים את הגבולות.
חלק ועוד חלק מהתמונה הגדולה.  

משתעשע לי באופק האפל שנראה כמעט עד אין סוף.

רוח קלילה מלטפת לבן אפור חזה. 

אדום יבש, אדמה שירז בניחוח עוצמתי.

איתי בגינה.

שחור קצר ומר🔥🔥🔥

הרגע של מבט מתגלגל לאט לאט אל הצוואר שלה, כאילו יש בו סוד, משהו שמזמין להתקרב יותר.

החריץ, השקע הקטן בין עצמות הבריח שלה – נקודת מפגש.

Superasternal notch  עדין, אצילי  כזה שמעורר רצון לגלות את מה שמסתתר מאחוריו. כאילו רוצה ליטוף של עדינות, להרגיש את כף היד והחום שהיא מפיקה.
קווי המתאר של עצמות הבריח, שעוטפות כמו מסגרת עדינה.

האזור הזה של קווים חדים ועדינים. של תווי הפנים.

האזור הזה מוקד של עוצמה, שבו יופי פוגש רגש, קווים חדים של הגוף. שילוב  בין המואר לכהה יוצר אווירה מסתורית, עוטף בתוכו חיים וסודות.

חיים עמוקים אפלים, של תשומת הלב תשוקה ועצומה לכף היד גדולה.

האזור הזה מוצנע, טעון במתח של סערה.

האזור הזה מעביר תחושות עדינות, עוצמה וביטחון.

העור שמסביב רך וחסון, כאילו שומר סוד. מושך את העין, את המתח בין הכוח לפגיעות של כף יד מתקרבת.

התחושה של מגע מעורר מתח ושחרור, כאילו נפתחה דלת לעולמות נסתרים.

האזור הזה. החריץ הזה. נקודת  מפגש אינטימית של שיחה והיכרות למפץ הגדול.

לפני כל איבר ואיבר בגוף האישה 

השקע החריץ בין עצמות הבריח של האישה  🔥🔥🔥

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

הרגעים של הגעה מוקדמת. המקום שבו קורים דברים מעניינים. שיחות, החלפת חוויות מחמאות על… ורכילויות על ההיא והוא … 

ואצלי זה בוקר טוב עם חיוך, אספרסו קצר מר

ומחשבה של בוקר שכזה.

״תפשקי את הישבן שלך״ ואת  כמו כלבה טובה מצייתת.

בזמן שהגוף של נדלק מתחיל  להרגיש זרמים.

העונג שיוצא מהכוס  אל כף ביד שלי.

לוקח את הרגע את הזמן מתבונן מלמעלה, ואת בציפייה מתחילה להרגיש את הנוזל הצהוב במרכז הגב בשקע שנוצר בין הישבן שלך(שלי) והגב התחתון. ואת לא מאחרת להרטיב לטפטף בדמעות שהתגברו והפכו להתפרקות של ממש.

אל החיבוק העוטף של אחרי.

הכל  מתחיל ומסתיים בקפה

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

שעה של בוקר מוקדמת 
מתחיל להרגיש באוויר את החום  של הקיץ.
והיא יושבת בוררת כל תנועה ממתינה  בקוצר רוח.

על ארבע מבט מבריק מתחנן, תחושה של התרגשות, גוף שמח שלא ניתן או רוצה להסתיר. יושבת סמוך הכי קרוב שיכולה, עיניים גדולות מבריקות עוקבות אחרי כל תנועה.

מוציאה משחקת עם הלשון פעם פעמיים, עד שנראה כאילו היא חולמת. כל כלבה יודעת שהפיתוי הוא לא דבר שמכחישים.
קופצת מנבלת מתרגשת, מראה של ציפייה טהורה.
היא יודעת ומכירה את  הרגעים האלה של הקלה, שיביאו לסיפוק של המשחק והכיף.

הזמן עובר, והיא ממשיכה לחכות, מעבירה את הזמן ב לפעם לאחור ולפעם לצד. כל לחישה או קרבה של הרגליים מניעות בה תקווה.
אולי הפעם, הלב שלה מתמלא בשמחה כשסוף סוף נשמע הקול המוכר 

ברז המים בגינה נפתח.

אחרי קצר קורע  וקולע  מקלחת קרה וזמן לעצמי 
בגינה כם הכלבה ובצד אספרסו קצר בניחוח חזק 
 

תזכורת לבוקר שהיה 
זרוק על המדרכה מסדיר נשימה 
40 דקות בקצב של 8.25 לק״מ  
גולת הכותרת 
Elevation Gain 133
Elevation Loss 55
 😈
אין כמו עליה יונקת מנקה את הנשמה הנשימה 
האחרונה 

עבר הווה עתיד 

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

בוקר של קצר קורע וקולע שלאחריו מקלחת קרה 
וזמן לעצמי.

לא  מצליח להבין הרי אף אחד לא יכול לדעת מה יהיה בעתיד..
ואם הטווח שלי הוא 30+ אז מה ומי ולמה לי.
יכול להתחרות? שאלה טובה.

בטווח הארוך מנצח  את כולם ובפער!
נכון היא מאוד יציבה חזקה החלטית, בידיים  שלי היא הכי  תנודתית וכנראה גם לא נתאים  אפילו ל10 או 15 שנה, אבל 30 שנה?

חתיכת שאלה.

למה להתפשר על יצירה שכזו הכי משכרת  ומטריפת חושיים.

לא יכול לדעת מה ומי היא בעתיד, חוצמזה נראה שהעולם  מתקדם עוד ועוד לטכנולגיה.
אחד אנלוגי.

לא המלצה בכלל. 

עיניים שפתים צוואר ניחוח משכר. 

זרימת דם מואצת 
דופק פועם ומהיר 
צבע אדום ובוהק
שדים ומלאכים

לא לוותר. תסיים. 

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

לוגם אותך בקפה של בוקר
לגימות קטנות 
שקופה  לבנה חמה
בניחוח ארומה חזקה 
נשיפה קלה מצננת 
לגימה אחת ועוד אחת
מתגלגלת 
על הלשון במורד הגרון

הטעם שבך מתוק מריר 
קפה של בוקר  
בוקר חדש 

שחור קצר ומר 🔥🔥🔥

שעה אחת לפחות

שעה אחת רק לעצמי

מתבונן מקשיב מצייר את רחשי נשמתי 
יחף חשוף ללא מעצורים

מברר חוקר 
רגשות כאבים עמוקים
רצונות תשוקות אפלות 
    
פסק זמן 
שקט 
לשעה אחת
לפתוח לשחרר 

את הצלקות הרעש 
הרפש עמוק 
חזק מבפנים 
מאורת המסתור
לנקות מהנפש  

לצייר

בין עבדות לכתר 

הלוך וחזור
עטוף בכישוף
להצית את האש
בנגיעות רכות לעורר

שעת אחת לפחות 

לנפץ לסדק לחתיכות 

לברוא הכל מחדש 

שעה אחת לפחות 

שעה אחת רק לעצמי 

שחור קצר ומר🔥🔥🔥