השבוע נתקלתי במשפט שמישהי כתבה: "בדס"מ אמיתי לא צריך אפטרקר".
מצאתי את עצמי ממש כועסת (כן זה עדיין קורה).
כעסתי כי בעיני משפט כזה מראה על חוסר הבנה בסיסי של המושגים אפטרקייר, בדס"מ.. וגם תקשורת ומערכות יחסים בכללי.
אחד מהדברים שמאפשרים קשר בדס"מי מיטיב (ללא קשר לפרקטיקה עצמה - במקרה שלנו נדבר על קשירות) היא היכולת לתקשר כל הזמן.
לתקשר מה עושה לנו טוב, מה לא עשה לנו טוב
אפטרקר הוא חלק מהותי מהסטינג של התקשורת הזו
מעבר לתפקיד של לעזור לאזן את הגוף אחרי סשן קשירה (לוודא שאין נפילת סוכר, לדאוג להרגשת חום או קור בגוף, להרגיע את מערכות העצבים הסימפטתית ופרא-סימפטתית) לאפטרקר יש גם חשיבות פסיכולוגית:
לקרקע אחרי סשן, להחזיר לעולם ה"אמיתי" בעדינות, לדבר, לעזור לעבד ולהכיל את החוויות
לפעמים קוראים לזה debriefing. לפעמים - retro מלשון retrospective - מבט לאחור. אחרי כל פעילות יוצאת מהשגרה יש תהליך של שיחה ותקשורת על מה עברנו, אולי איך אפשר לשפר או למנוע בעיות בפעם הבאה - החל מתקלות IT ועד סקס וונילי לגמרי.
האפטרקייר חשוב גם לנקשר וגם לקושר - גם כשאני קושרת ולא נקשרת אני צריכה את האפטרקר שלי. בדיוק כמו שלקושר גם יש מילת בטחון, גם מגיע לו\לה אפטרקר.
הוא הופך אותנו מחוברים יותר וטובים יותר אחד לשני\ה .
אני פה רק כדי להגיד - אם מישהו אומר לכם משפט כזה, תראו אותו בתור דגל אדום ענקי - כי יש כאן בעיניי, חוסר הבנה ענקי של העולם, ולא הייתי מפקידה את הגוף או הרגש שלי בידיים של מישהו כזה.
כשאני נקשרת או קושרת האפטרקר שלי יהיה לאכול או לשתות משהו מתוק, לעשן איזה סיגריה ואולי לדבר קצת על מה היה ואיך היה, ומה אתכן\ם?
מה האפטרקר האהוב עליכם\ן?
לפני שנה. 11 באוגוסט 2022 בשעה 16:07
