אז אחרי שהייתי עם שותפתי בשיעור קשירה אצל גולדי סנשיין המדהימה, הבנתי מייד שבשביל להשתפר וגם ליהנות מהחוויה זה לא מספיק. קבענו לנו שיעור נוסף.
הפעם אומנם כבר ידעתי למה לצפות, אך לא תיארתי לעצמי שאת התובנה העיקרית גולדי תאמר כבר בתחילת הקשירה ובלי משים תחזיר אותי שנים רבות אחורה, אל הפרק המעשי בלימודי הפיזיותרפיה. אז, בימים ההם, לימדו אותנו שכל מגע במטופל חייב להיבנות על רגש. למדנו להרגיש את הגוף שלו באמצעות הידיים של המטפל.
מאז ולאחר אלפי מטופלים, התגבש החוש שאיפשר לי להרגיש את המטופל באמצעות כפות הידיים. באמצעות המגע וגם באמצעות תגובת המטופל למגע. כך ניתן לחוש הרבה יותר מאשר רקמת קולגן נוקשה או שריר מקוצר.
ובמשפט אחד גולדי חיברה אותי לרגש הזה, לחוש הזה: "האחיזה שלך בנשלטת בעת הקשירה" כך אמרה בעת שאחזה בה בחוזקה וליפפה סביב מותניה את חבלי הקוקוס הקשוחים, "מעבירה אליה את תחושת הביטחון שלך".
ומאותו רגע כל השאר היה רק בונוס.
תודה לגולדי על עוד חוויה מדהימה.