כל מה שתלוי מתייבש ונופל

לפעמים נדמה לי שאני מאבד את הפרופורציות שלי.

אולי זה בגלל שככל שאני לא מוצא את מה שאני מחפש אני מפנטז יותר ואז העוצמות בראש שלי גדלות (האם חולה נפש אני? לא כולנו?)

ככל שאני ממשיך עם זה אני עושה יותר דרילדאון למצבים קיצוניים יותר שאני מדמיין (האם אני יכול בכלל לממש דברים כאלה או אחרים?).

והכל מסתכם ברצון לפתוח מול מישהי שתהיה מולי את המחשבות שלי, בלי מסכות ובלי שפיטות - והציפיה שגם היא תעשה גם כן (האם יש כזו אחת בנמצא?)

אנחנו מאבדים את זה ככל שהדברים שאנחנו רוצים באמת לא נמצאים שם בשבילנו.

וכך בסופש הזוי ויפה, אני שופך את מחשבותיי כאן מול המסך, אולי... כדי לקבל קצת פרופורציות....