ובימים ההם סאב-ספייס קולקטיבי ייפול על ממלכת ישראל והשמאל רוגש ונרטב.
סוכני הסאדו כחולי המדים יאזקו את הזועקות נגד האיזוק ביום, הזועקות לאיזוק בליל.
"אדוני השוטר, זה בהחלט המעשה הנכון ואף עם התלבושת ניתן לעבוד, אך לא זו השעה או המקום.
על פני האספלט ובצל חקיקה יוקדת, המוות הגדול מרחף מעל המוות הקטן ומונעו.
הכנס למיטותינו שלא כשליח המדינה - ואנו נראה לך מכת"זיות מהן".
את הדיק תתורה נשות השמאל ובדיקטטורה תחדל הן.
גלומות גלימות אדומות ומצנפות לבנות, יזעקו הן בל יעשו בן בכפייה את שיזדעקו הן אם לא יעשו בן מרצון.
מבעד הלסת הכואבת מהגאג של ליל אתמול, תצעק הן ברחובות כי לא תתרנה סתימת פיות.
באם תוחל פיסקת התגברות, פשיקת הגברות תיפסקנה.
וגם בגברי השמאל הסרבנות תדבקנה: דמוקרטיה או מרד.
לא נשליט דיקטטורה מעבר לגבולותינו, אם תשלוט דיקטטורה בתוכם.
הדום היהודי יסיר את הקולר מהסאב הפלסטיני, אם הדום הימני יקלרו.
הציונות אינה מתחלפת.
וההפגנה תידום והדום ינהם והסאבית תגנח בלהט.
תמה המלחמה על הדמוקרטיה להערב ומחר עולים על המדים וחוזרים למלחמה למניעתה.
הלילה הכובש יקשור פלנלית לעיני הפמניסטית וזרע וברטולין ייגרו מהם,
סמיכים ועכורים כמי השתיה של עזה.