בין השמשות

העמידו אותם אחד אחד על הבמה,
מתוחים בדום.
אחד אחד הם שמעו את סיוטי הלילה,
את הריחות , את הקולות , את הפחד,
את כל מה שמלווה אותם בשנה האחרונה.

אצל חלקם אפשר היה לראות עיניים כבויות,
עיניים אטומות שיש לאנשים שנוטלים תרופות הרגעה,
עיניים שעדשתם התעכרה מהמראות הקשים,
עיניים שהאושר אינו משתקף דרכם.

הם היו אנשים בעלי מראה שונה.
חלקם ילדים וחלקם מבוגרים.
הם גיבורים אמיתיים,
והם כבר לא ילדים של החיים!

הרמטכ"ל הצדיע,הקהל מחא כף
הם קיבלו שני קופסאות לבנות
שלא יבהירו את שחור נשמתם.

זה בטח לא היה קל לאף אחד מהם
לעמוד כך על הבמה
בטח לא קל להם בשנה האחרונה

ובטח לא קל לדעת שכל שנעשה היה כשל של פוליטיקאים מגלומנים ,הזויים ונטולי הבנה.

ב"עוז רוחם" הם עברו גם את זה ...