מחשבות של יום יום

חוץ מהעולם האלטרנטיבי שאני חי בו, עולם של חוקים שונים
עולם שבו התשוקה חזקה והלב פועם, יש עוד עולם. עולם המציאות
שם הוא יכול לספק רגעים מרגשים משלו ואוסיף ואומר שהוא הבסיס
ואי אפשר אחרת, לכל יקום אחר שאנחנו נמצאים בו.
אז אני נהנה בעצם משני העולמות.
אתמול היה אחד הרגעים המרגשים מבחינתי בחיים הוניליים שלי.

קצת רקע ילדות: מגיל ארבע בערך אחזתי בכדורסל הראשון שלי.
הקפצתי ומיד חטפתי אותו בפרצוף. יותר מדי אויר. התאהבות טוטאלית.
בגיל שבע, לקחתי סולם פטיש ,מסמרים,וטבעת כדורסל. הלכתי לרפת
שלנו וקיבעתי את הטבעת על קיר שליד מכון החליבה.
הבאתי את הכדור והתחלתי לזרוק לטבעת. סבי עליו השלום יצא בדיוק
מהמכון חליבה עם המגפיים המגושמות וריח של זבל פרות שמבחינתי בכלל
לא היה מסריח, ראה אותי זורק לסל והצטרף אלי בהנאה גלוייה.
גם אבי הגיח מהמכון והצטרף אלינו. אני נוצר את זכרון הילדות הזה ושומר
אותו טוב טוב בליבי.

בבית היו רגילים ללו"ז שלי. חוזר מהלימודים. עושה שעורים , הולך לעזור במשק במה שצריך
ולקראת השעה שש בערב, הייתי משתחרר מהמטלות והולך למגרש שבמושב.
בגיל תשע, כמו בספרי המדע בדיוני שהתחלתי לקרוא באותה תקופה, נכנס לי
הוירוס הזה של מכבי תל אביב בכדורסל ומאז אני עוקב באדיקות רבה אחרי המשחקים.
וראיתי את כל המשחקים הגדולים ואת כל העונות הבלתי נשכחות. אליפות ראשונה ב77
שניה ב81 תקופת המדבר של שנות השמונים והתשעים, עידן הטירוף של שנות האלפיים.

יש שיראו בזה סוג של דת. יכול להיות.
אבל אני גדלתי על זה. בשנות העשרה שלי שיחקתי בטורנירי המועצה עם הקבוצה של המושב.
מעולם לא הייתי כשרון של ליגות, אבל כחובבן היתה לי ראיית משחק, הנאה וגם אוסיף בלי בושה
יכולת מסוימת. יצא לי לשחק גם בתקופה מאוחרת יותר עם מנהל מכבי תל אביב כיום, גור שלף.
מי שאחראי יחד עם דרק שארפ לנס ז'לגיריס. שיחקתי בקבוצה איתו למזלי הרב. 😄

את כל זה אני כותב על מנת שתבינו למה ההנאה הגדולה שלי אתמול הייתה מהמשחק בין מכבי
לפאנאתאנייקוס אתמול בערב.

במשחק הזה היה כל מה שמשחק ברמה הזו צריך שיהיה בו. דרמה גדולה עם הרבה אמוציות.
יכולת להיחלץ מהקבר של הסדרה, משחק בעל רמה גבוה. אוהדים שהיו בטירוף , והרוח הזו שמנשבת
במכבי כבר למעלה מארבעים שנה וכנראה תמשיך לנשוב. משחק של הרבה גאווה.

אתמול קיבלתי מתנת יום הולדת יפה...