מחשבות של יום יום

יש לי חשבון פתוח עם עצמי
יש לי חשבון פתוח עם נשמתי.

אני חי ומת כבר 44 שנים.
לא מבין את הסיבות והמהות לחיים.
לא מצליח לזכור רגעים יפים.
לא מצליח למצות כל רגע קטן מהלך הימים.
החולפים.

על כל דבר אני קופץ ומתעצבן
ולא מצליח להירגע ולהתאזן
נמאס לחיות חיים של תיפלות,
נמאס כבר הטעם הזה בפה של המרירות

14 שנה חלפו מאז השנוי הראשון
שנים של אושר ושל ספוק וגם של רזון
ורגע אחד שקפא לו , רגע בודד בזוהרו
הרגע בו קפאתי ונשארתי תלוי רק בו

אנחנו צריכים לדבר היא אומרת ואני ידעתי שוב.
העתיד כבר לא בטוח. והחיוך שלא ישוב.
ובבת אחת הכל השתנה והפך לאפור
ואני את חיי המרתי מלבן לשחור.

נהייתי גותי, שונא את החיים
לובש רק שחור מחפש כל הזמן כאבים.
אכול שנאה פנימית חושד בכל האנשים.
מחפש תשוקות רגעיות ,תחליף לטעם החיים.

12 שנה חלפו מאז ההארה האחרונה
הפכתי לצייד ,לחיה, ולבנה של השמש השחורה
את שפיותי הימרתי בטירוף רצחני
וכוחות האופל העצימו אותי ,אך גם קרעו את נשמתי.

ואף אחד כבר לא יוכל לעצור אותי
בדרכי על שביל הלבנים השחורות
לא ידידות או אהבה בליבי אלא תהומות
יציר של חושך חיית הלילה ,נוהמת וחורקת שיניה
הורגת ופוצעת להשביעה את רעבונה

החיה יודעת שימיה ספורים אך לא מהססת.
אל המוות הישירה מבט כידיד, לא מפחדת.
מחפשת את הרגע בו הכל ישחיר ויעלם.
מחפשת את הרגע בו כל הכאב יגמר.

ןבתוכה כנר קטן מהבהב אך לא נכבה
יש עדיין ניצוץ של תקווה.

(השיר נכתב לפני כשנה ועשר חדשים.)