הזכרונות שלי מהעיר המשוגעת הזאת הם רבים.
אני זוכר את ההליכה בשוק הכרמל את החום, הצפיפות, ריחות רבים שמקיפים אותך
מכל כיוון. חלקם טובים , חלקם מסריחים. יש מקום לכולם.
אף אחד לא יכול להחליף את החוף התל אביבי ואת הטיילת. מרגיש סוג של קסם מיוחד
באנשים שפשוט הולכים להם בהנאה רבה. הגברברים שמרימים את החזה בהליכתם על
החוף. הנשים עם הביקיני שרק גורם למחשבות נעימות ולשינויים פיזיים זמניים אך כאלו
שמזכירים לי שאני בעצם גבר הטרוסקסואל שבהחלט יכול להנות מהאסטתיקה הנשית.הכלבים המתרוצצים
בצורה שובבה מבלי לאיים על אף אחד.
אוהב להסתובב בנחלת בנימין עם כל האנשים הצבעוניים ובעלי הדמיון. כמו אותו אחד שבנה על עצמו
מערכת בום בוקס אימתנית ,שהופכת אותו לקלאב מהלך. את אזור נווה צדק, שאם ידי הייתה משגת,
שם הייתי רוצה לגור כל חיי.
אבל אי אפשר לשכוח את הצדדים האפלים. את הקור של הלב האטום. את משפחות הפשע ששולטות
בכל בתי העסק בעיר, את הקבצנים שאפילו הם שייכים לסוג של גילדה עלובה שמוצצת מהן את מה שבקושי
ישנו.
הנרקומנים העלובים עם המזרקים מלאי נגיף האיידס שמפוזרים בכל גן ופארק, כרטיסי הזמנה למכוני ליווי
המפשיטים מהסקס את כל הקסם,ומשפילים את הנשים.
המסחריות עולה על האנושיות. הקפיטליזם חונק את ההומניזם. האלימות והשנאה גדלים הניכור הולך ווגובר
שנאת הזרים, גזענות, שנאה מעוורת נטו.
מי ינקה את העיר שאהובה עלי כל כך?...