העניין הוא כזה. בשנים האחרונות קצת התפקחתי. לא אומר כן לכל מילה. בטח לא לפקודה.
אם אנשים רוצים להיות חברים שלי הם צריכים להתאמץ לפחות כמוני. פחות מזה לא אקבל יותר.
ישנם אנשים שלמענם אעשה כל מה שאני יכול לעשות. כאלה שלעולם לא יצטרכו להוכיח את חברותם אלי.
אחד מהם כותב כאן בבלוגים והוא פסיכי לפחות כמוני אז זה בסדר.
אז חשבתי על מישהי שהיא חברה שלי. פעם היא הוכיחה את זה בשעת צרה. אבל כנראה שזה לא מספיק.
מנסה ליצור איתה קשר בפייס. היא עסוקה עם העבודה שלה, עסוקה עם הנשלט שלה, עסוקה עם בן זוגה.
ואני נזרק לצד. הכי רחוק לצד.
מנסה פעם שניה, פעם שלישית. מפנה אותי להודעה שכתבה לי לפני כמה שבועות שהיא עסוקה ואין לה זמן לאנשים
שחושבים שיש לה זמן פנוי. מה אני צריך לחשוב?
מצידי שתלך לאלף עזאזלים. העפתי את החברות שלה לריסייקלינג בין.
הייתי צריך לעשות זאת מזמן.
אני כל כך כועס...
