המקום: אולם ארועים.
הזמן: אמש
הארוע: בריתה במשפחה טריפוליטאית. ארוע שהוזמנתי אליו ואין מצב שלא אופיע.
אז התארגנתי עם נהג תורן על מנת שלא לנהוג בדרך חזרה כשאני כולי שיכור.
ממש לא מתאים לי ששוטר ישלוף לי פתאום ינשוף ויצמיח לרישיון הנהיגה שלי כנפיים,
מנגד לא התכוונתי להגיע לארוע ולא לשתות. גם ידעתי שהמוסיקה תהיה מזרחית כבדה,משהו
שכבר שנים לא הייתי מורגל לשמוע במשך יותר משעה.
אני אוהב מוסיקה וחוץ מפאט קאש אני מסוגל לשמוע כמעט הכל, אבל הטעם האשכנזי שלי נוטה
יותר לכיוון של ארקדי דוכין מאשר דודו אהרון. נו טוב, המלנכוליות שבי לעולם לא תיעלם.
אז אני וידידי שאקרא לו כאן ארקדי 😄 הגענו לארוע. התיישבנו בשולחן שלנו וטעמנו קצת מאזטים, מכינים
את קיבתנו להוללות וסביאה. התחלתי ברוסקי סטנדרט בתור פתיח וחיכיתי לבאות. ארקדי מסתכל עלי. רוסי קשוח
חייל סובייטי לשעבר ששתה כמה כוסות בחיים שלו. "אלריק יקר עד שאתה לא גומר חצי בקבוק אנחנו לא זזים מפה"
"אל תדאג ארקדי עם היובש הקטלני שקיים במדינה, כל מה שנשאר זה לשתות. ואם אני משלם קנס בחיוך, אני מצפה לאוכל טוב
שתייה טובה וזמר בית שישיר לי זיקוקים.." הוא נוחר קלות ואומר, "בתחת שלך יהיה זיקוקים" . טוב. הוא צודק
אני כבר על הבקבוק פינלנדיה, מוודא שהוא לא נעלם לי מהעיניים. המנות מתחילות להגיע, פה דג,שם סלטים שקצת משעממים
אבל אני יודע שזה ממש ממש ההתחלה. עד שהזמר מתחיל לשיר אני כבר אחרי שלוש מנות של פינלנדיה XL וגם קצת בלי XL.
מתחיל להרגיש את אובדן הרגישות בפנים. הוודקה התחילה לעבוד ואני מוצא את עצמי מפזם שירים ,ויודע שאין מצב שיהיו
בפליי ליסט של הקוקסינלים מגלגלצ. המחשבות מתחילות להתפזר. אני נזכר בימיי צעירותי, ישר אחרי השחרור מהצבא, בחאפלות
שהשתתפתי בהם במועדון קראוון שביפו העליזה. לילות עם הרבה בירה והרבה "חופני" ו "דורן מירן" וגם "עופר לוי". לילות שהתחילו
בריקודים על השולחנות והסתיימו במיטה של איזו מרוקאית עסיסית ומלאת פלפל...
"היי" אני שומע את ארקדי. "לאן נעלמת?"
אני מחייך מדליק סיגריה וממלא את הכוס מחדש. "קפצתי לשניה ליפו" .
מה כבר יש ביפו? אפילו הדאנג'ן סגור כבר. " אבל אני כבר הפסקתי להקשיב לו.
אחרי כמה שעות החלטתי שדי. גם לארקדי הספיק. הוא מילא את הקיבה שלו מספיק וגם אשתו כבר התקשרה.
חזרנו למושב . חנינו ואז הוא יוצא וצועק לנטלי אישתו. "בואי תראי את השיכור הזה בלאט." נטלי חייבת לבדוק שאני בסדר.
אני לובש אדרת פנים רצינית ומודיע לה שאני לא שיכור אלא מסטול קלות. ומייד מתחיל לנבוח על הכלב שלהם שנדהם ממני
קיפל את הזנב וברח. אני מבסוט, יורד מהמדרגות שלהם מתוך כוונה ללכת ליחידת דיור שלי. או או. לא חישבתי את המדרגות,
יותר נכון את המדרגה האחרונה, מיד אני מוצא את עצמי שפוך על המדרכה. לאחר בדיקה קטנה אני מגלה שהברכיים שלי
נשפכו. יורד דם, ואני מתחיל לחטוף את הסעיף על עצמי.
"נטלי הערב לא הסתיים אומר ארקדי ומתחיל לצחוק. נראה לי שהוא תידלק קצת יותר ממה שהיה צריך."
אחרי כמה שעות של בית חולים וכמה תפרים חזרתי הבייתה. מהרהר לי בשקט.
ביפו זה מעולם לא קרה לי. מוזג לי קפה. הולך למקפיא , מוציא את האבסולוט ושופך אותו לכיור...
אבל הייתה אחלה חאפלה.
