עכשיו כבר שלוש בלילה. בדיוק סיימתי עם כתיבת פרק בבלוג אבל אני לא ממש יכול
לישון עכשיו. הבומים מהדהדים מדי דקה ואני יודע גם בלי לבדוק בערוצים השונים ,שצה"ל
מוריד עכשיו חתיכת ארטילריה שאותה שומעים עד אזור אשדוד גדרה. האזור בו אני גר.
מצד אחד אני אומר. אם יש צורך להשיג מטרות לפני שתיכנס הפוגה אז יש הגיון בנעשה.
ומין הסתם הפגזה שכזו מלווה גם בסוג של התקפה קרקעית. ואני חושב ישר על נפגעים.
נפגעים שלנו אבל גם נפגעים שלהם. האמת. על הבוגרים איני מרחם. הם הביאו את זה
על עצמם בכך שלא התנגדו בצורה אקטיבית למדיניות החמאס. אבל על הילדים. כן גם על אלה
שחולמים להיות שהידים ,מקללי ישראל ושטופי מוח כתוצאה מחינוך השנאה של מוריהם. וכמובן גם על כאלה שלא.
עדיין מרחם עליהם. זה אולי לא הגיוני, ואולי צריך להקשיח את הלב, אבל עדיין המחשבות לא נותנות מנוח.
שונא את המוסלמים על דתם האלימה. כמה נזק הם עושים בשם אללה...
האם לכך מוחמד התכוון? ואם כן מה זה אומר עליו? ומה זה אומר על בני האדם באופן כללי?
כרגיל. יותר שאלות מתשובות.
בינתים הפצצות ממשיכות ליפול על עזה. ולא מפסיקות.