בסן רפאל,קליפורניה,עיר נידחת מעבר להרים. 
גרה נערה ששמה פרלי סוויטקייק,שכולכם בודאי מכירים. 
בת שמונה עשרה, חמש עשרה שנים מסטולית,ואין אחד שלא מתפעל; 
איך היא מעשנת מהר יותר מאשר כל אחד מגלגל. 

היא הייתה לאגדה,והסיפור שלה הגיע לניו יורק ונמסר 
לבחור אחד קליגוסטה שהיה ביטניק בעבר, 
עם אצבעות חומות מדליקות גם כשהוא ישן, 
קליגוסטה אמר: אני מגלגל יותר מהר מכל אחד שמעשן. 

ובוקר אחד,לעיר סן רפאל הגיע מברק בהול: 
"קליגוסטה מבקש להצטרף לאליפות העולם בגלגול" 
פרלי אמרה : "תביאו לי אותו הוא יגלגל עד שייפול מהעץ" 
"קליגוסטה אמר:אתם תראו- היא תעשן עד שהיא תתפוצץ". 

הם שכרו את איצטדיון הינקיס. השמועה עשתה כנפיים; 
תחרות המיסטול,בואו בהמוניכם המחיר רק דולר אחד לשניים; 
מכל רחבי הארץ וגם כנפות העולם. 
המעשנים הכבדים ביותר הגיעו עם החומר הכי מתוחכם. 

חשישניקים ממרוקו,מעשני מקטרות מפרו, 
גם זרוקים מבייג'ין על הקרב הגדול לא ויתרו. 
הגיעו גם כאלה שקראו לזה "אור חיים", 
וגם כאלה שצעקו לזה "בוז" 

תראו את סוחרי הסמים ורעיותיהם, לובשים טורקיז,תחרה ועוד, 
נרקומנים ותקים, וכאלה שעוד לא יצאו מהארון,כולם מעשנים בתור. 
וגם זקנים שדפקו את הראש שלהם עוד לפני שזה היה לא חוקי. 
חמישים אלף צופים היו שם וכולם צועקים וזרוקים. 

התזמורת ניגנה את ההמנון הלאומי,הקהל עצר נשימה, 
כשהאור נדלק על קליגוסטה ופרלי,מוכנים למלחמה. 
על שולחן ענק,ערימה של גראס גבוהה כמו הר; 
בדלים, עלים, פרחים נדירים, בלי זרעים או ענף מיותר. 

חומר אדום שבא מפנמה, זהב אקפולקו בקופסא יקרה, 
כייף מעייף מאפגניסטן,כיף קפוא מאלסקה הקרה. 
מקלות חומים מתאילנד,גנג'ה מהאיים,מיטב היבול 
של בנקוק. 
וגם חומר רגיל מקי ווסט, שתמיד נשאר 
ירוק. 

באנגים מקניה, וערוגות נבחרות מהמזרח הרחוק, 
עשבים ממנהטן שמגדלים בעציצים בניו יורק. 
לימונדה קרה כקרח,ואשכולות ענבים שמתוקים תמיד, 
שוקולד של הרשי,והתחילה אליפות העישון העולמית! 

הבחור מניו יורק הפעיל אצבעות וגלגל ג'וינט ראשון, 
פרל לקחה לריאות את החומר והוציאה את הלשון. 
הבחור גלגל פגז אדיר שיכול לשתק היפופוטם, 
פרל לקחה אותו והדליקה, ובשתי שניות הפגז נעלם. 

הוא גלגל שלוש סיגריות בעשר שניות, בתשע היא עישנה אותם, 
וכולם נשענו אחורה ואמרו:" התחרות הזו תיקח קצת זמן...". 
והלילה הפך לבוקר, והבוקר הפך ללילה, 
הסתיו התחלף לקיץ, ושנה שלמה חלפה לה, 

והשניים ממשיכים לגלגל ולעשן, 
הוא מגלגל באצבעות זריזות והיא מעשנת בהן. 
מהר מהר היא נושפת פנימה ומושיטה ידה, 
והוא מושיט לה צינגלה נוספת שהיא לריאות מורידה. 

הבחור צועק:"לעזאזל, כבר לא נשאר לי מה לגלגל!". 
"ל נשאר לך", עונה לו פרל,"מה אתה מבלבל? 
לא באתי לכאן שיזיינו לי את השכל,אני באתי לכאן לעשן!". 
ואז היא תפסה אותו ועשתה ממנו ערימה על נייר זיגזג ישן, 
הדליקה אותו ועישנה אותו, והמגלגל הכי מהיר הפך לעשן. 

בסן רפאל, קליפורניה, עיר נידחת מעבר להרים, 
גרה נערה בשם פרלי סוויטקייק,שכולכם בודאי מכירים. 
היא בת עשרים וארבע, וכבר עשרים ואחד שנים היא 
מעשנת בגדול, 
והיא מעשנת מהר יותר מאשר כל אחד 
לגלגל יכול. 

בניו יורק, ברחוב קטן שאפילו אין לו 
שם, 
יש פסל של הידיים של קליגוסטה 
במוזיאון משעמם,ומתחת לאצבעות השייש יש משפט 
מוזהב שאומר: 
"תיזהר ל להיות מגולגל כשלא נשאר 
כלום לגלגל יותר"