כבר 4 ימים שלא עישנתי וויד.
מדהים שמכל הסמים שדחפתי לעצמי לגוף - לסמים הקלים התמכרתי.
מאז השחרור לפני 4 ומשהו שנים לא היה לי רגע שלא היה לי פרח בבית. יש כסף, אין כסף, זו הוצאה מוכרת. מקבלת את זה שבחודש אלפייה לפחות יוצאת לי על פרחים. גם האמנתי באמת שזה טוב לי, זה משחרר ומקרב בין חברים ועושה לי לצחוק וכיף.
לפני כמה חודשים יצאתי עם בחור שלקח אותי לרכיבה על האופנוע שלו-אנחנו נוסעים ב170 קמש בהרי ירושלים והלב שלי בתחתונים ואני מתה מפחד אבל גם מלאה באדרנלין ואני איפשהו בין פחד להנאה ואני סופגת את הנוף ואת הרוח ואת הרעד של האופנוע בין הרגליים ואני נותנת לעצמי להתמסר לתחושה ולא לחשוב על זה שאמא שלי תהיה סופר מאוכזבת ממני שככה בחרתי למות. כשהגענו לנקודת עצירה הוצאתי ג'וינט ואז עלינו על האופנוע בחזרה - הדרך חזרה, בואו נגיד, הייתה די מעפנה. היה את הרוח והפחד אבל הוא לא היה נעים ורציונלי כזה, היה קצת מפחיד מידי ולא הצלחתי לספוג את הרגשה רק לקוות שנגיע כבר חזרה הביתה.
בפעם האחרונה שר' היה פה, הגבר שהרס לי את כל שאר הגברים בעולם, הזדיינו כמו חיות ואחרי הפעם השלישית גלגלתי לנו ג'וינט. המשכנו אחריו, היה נעים, ברור-אבל זה לא היה מטורף כמו לפני. זה מנמנם אותי, מכהה לי את החושים. זאת הייתה נקודת השבירה, מעכשיו אני לא מתארגנת. מסיימת את הבץ האחרון ונגמלת.
זה מורח אותי, זה עושה לי בדיוק את ההשפעה ההפוכה מאלכוהול.
אלכוהול= מעלה לי את הביטחון, גורם לי להיות דברנית וסופר סוציאלית, אנרגטית.
וויד= מורח אותי, מוריד ביטחון, לא רוצה לדבר לא רוצה לצאת רוצה לבהות בטלוויזיה ולישון.
מאז שאני לא מעשנת אני
א. יוצאת יותר (שאני לא יודעת אם זה טוב או רע)
ב. חולמת, שזה בין הדברים האהובים עליי בעולם ולא קרה לי כמעט בשנים האחרונות. עכשיו זה כל לילה, לפעמים כמה חלומות.
ג. מרגישה יותר
ד. גאה בעצמי
אז תרימו לי!
אולי לא היו פה שערוריות מין אבל בכל זאת הגעתם לסוף, מבטיחה שהפוסט הבא יהיה זימתי🍆
