אני רוצה לכתוב, באמת.
כבר כל כך הרבה זמן שלא כתבתי, לא לעצמי ולא לפה. אני כל כך רוצה לכתוב ולא יודעת על מה, כאילו משהו בתוכי מת.
לא עצוב, לא שמח. אני לא בלמעלה שלי ולא בלמטה שלי ואני בדרך כלל קיצונית עם מצבי הרוח שלי. או שאני הכי חייכנית ואנרגטית או שאני שוקעת בדיכאון. זה לא המצב, כבר כמה זמן שאני מרגישה פשוט ריק.
יש לי חיים טובים. אני מתחילה תקופה חדשה ואני מרגישה (למרות השבוע האחרון, שהיה רווי באלכוהול וסמים) שאני מתבגרת והולכת לקראת עתיד טוב יותר. מפתחת את עצמי אחרי שנים שהעיר הזאת שאבה אותי אל תוך הלילה. יש לי את הכלב שלי שהוא הסיבה שלי לקום כל בוקר וללכת לישון בלילה. יש לי משפחה אוהבת ותומכת. יש לי אוכל במקרר וגג מעל הראש ואפילו עוד קצת אקסטרה. אפילו סקס טוב יש (לעיתים רחוקות מידי). יש לי המון. אז למה כל כך ריק לי בפנים?
לבת מצווה קיבלתי ספר ציטוטים של הרבי במרסלב, הציטוט שהכי נגע בי היה: "אתה נמצא במקום בו מחשבותיך נמצאות, וודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות." כל כך פשוט וכל כך עמוק. אבל המחשבות שלי, הם כאילו עזבו אותי. ונשאר עשן שחור וסמיך ואיבדתי את עצמי בתוכו.
