שייכת

רק תודה לך.

שפחתך.

כשעצוב וכששמח,
כשחשוך בעומק הנשמה וכשמואר,
כשהראש נשמט מותש על כר קפוא,
וכשעינייך בורקות במשובה,
כשאצבעות של קור מוחצות תחושות האושר,
וכשחיוך שוטף את הפחדים כולם,
כשעייפות יום העבודה מכבידה על איברייך
וכשזוהרו של יום חדש שוטף את הירוק שבנשמה...
אני איתך גברתי.
איתך כדי ללוש את השרירים הדואבים,
איתך בליטופים של רוגע וסערה,
איתך נושאת הנר, טיפות של שעווה על אצבעותיי
את מאירה את מחשכיי,
אחזי בידי, יחד נדע גם לאפלה.
כשתכשלי בדרך אהיה לך למשענת
הדום לרגע מנוחה,
וחום גופי גברתי, יבעיר את לילותייך,
כשאהבתי תתן לך נחמה.

אבל אתמול בלילה, מעשר ועד חצות, ישבנו שנינו עם גיטרה, שרים מנגנים... אבא שלי בטנור מקסים, שר את מיטב השירים הצרפתיים והספרדיים של שנות השבעים, ואני התמוגגתי.
הוא שר, אני מלווה אותו בקול שני ובתיפוף, והחיוכים לא ירדו לנו מהפרצוף.
היה כזה כייף.
כשגברתי התקשרה הוא שר לה לטלפון 😄
בפעם הבאה בה היא תכעס עליי, אני פשוט אשאיל אותו לשירת סרנדות מתחת לחלונה. יש לי הרגשה שאפילו הגבירה שלי תימס מול הקול שלו ומול הכריזמה. כדאי רק שאדאג שהוא ישיר עם כיסוי עיניים עליו. אבא שלי או לא אבא שלי, שיתרחק מגברתי :)))
ולא שאני לא בוטחת בגברתי!!! שלא יהיו פה טעויות! אני לא בוטחת ברודף הנשים המקסים שנקרא אבא שלי. אני מכירה אותו :))

חשוף הבשר
והעשן
בריח אש

הוא חולה. בלילה שבין מחר לחמישי הוא נוסע בחזרה.
אני גמורה מעייפות.
עשיתי לו טיפול הילינג ומסג', ואני מתה להיכנס למקלחת ארוכה ורותחת, ואז ללכת לישון, אבל אני עוד חייבת לעבוד לפחות שעתיים.
עייף לי, אבל אני שמחה שאבי הרגיש הרבה יותר טוב לאחר הטיפול שלי.

אתמול בלילה:
אני נכנסת למיטה מגורה בעליל. אני הרי יודעת בדיוק מה מצפה לי עכשיו.
הבאט פלאג ממתין על השידה שליד המיטה, עטוף כבר בקונדום.
אני נשכבת עירומה במיטה, מתכסה.
"את תאונני עם באט פלאג אבל לא תגמרי" ציוותה גברתי.
אני מחדירה אותו לאט לתוכי, "גברתי" אני גונחת, מדמיינת אותה מחדירה לתוכי את הזין שלה. הגירוי מטורף. אני לא צריכה בכלל לגעת לי בכוס כדי לבעור, אבל גברתי ציוותה.
המגע הראשון של אצבעותי בדגדגן גוזל ממני אנחה עמוקה.
"אני הזונה שלך גברתי, החור שלך, עשי בי כרצונך" אני לוחשת כשאני מתפתלת, דופקת את עצמי עם הבאט פלאג ומעסה את הדגדגן.
"את החור שלי, הכלבה שלי" אני שומעת את קולה בדמיוני.
עוד שניה אתפוצץ, אני לא רוצה לשלוט בעונג, רק רוצה לגמור בשבילה.
הגוף מתחיל לרעוד, האורגזמה מתחילה להיבנות בי.
"את לא תגמרי" אני זוכרת את פקודתה.
"גברתי" אני גונחת, "גברתי... אסור לי... אסור לי..." אני מזכירה לעצמי בקול.
שניה לפני שאני גומרת אני מסירה את אצבעי מהדגדגן, מוציאה את הבאט פלאג מהישבן.
הריקנות בתוכי גורמת לי להתכווץ, הגוף חסר מנוחה, מתפתל על המיטה.
אני מלטפת אותי, צובטת לרגע את הפטמה הזקורה, מלטפת את השד, מרגיעה אותי לאט. הגעתי כמעט ועצרתי, כפי שגברתי הורתה לי.

ואני מחורמנת מהבוקר. מתה לאונן.
למדתי כל היום, עוד מעט אסע אל אבי, ואני מחורמנת בטירוף. הוזה עליי במיטה - אני והאצבעות. ואסור לי. גברתי תפגוש אותי ביום חמישי, עד אז, אסור לי לגמור.
גברתי מלמדת אותי פרק בדחיית סיפוקים.

"את תכנסי הלילה למיטה עם באט פלאג בישבן, את תאונני שפחה שלי, אבל רגע לפני שתגמרי - את תפסיקי, תוציאי את הבאט פלאג ותלכי לישון. והצעצוע שלי יכנס למיטה כשהוא מחורמן, השפחה שלי תפנטז על הסשן שהיה לה עם גברתה בשבוע שעבר. ברור שפחה שלי?"

כך מתחיל הערב סשן דחיית הסיפוקים שלי. גברתי הבטיחה לי שלושה לילות קשים. יהיה לי קשה בתחת, קשה בדגדגן, הפטמות שלי יהיו קשות. בקיצור... או מיי גוד...!!!

זה הולך להיות קשה, מרגש, מסעיר... ואני כבר מחכה ליום חמישי בו אפגש עם גברתי. אבל עד אז... אני בדרך לבאט פלאג :)

אני שונאת את לקוחות המשרד שלי שלא עומדים בהבטחותיהם ולא משלמים בזמן.
אני שונאת את תחושת חוסר האונים שנגרמת לי כשאני נתקעת בגללם בלי כסף ונכנסת לחובות.
אני שונאת את ההכרח ללוות כספים כדי לכסות את החובות שנגרמים, כי הלקוחות שלי לא עומדים בהבטחותיהם.
אני שונאת את המצב הזה, ובא לי להרוג עכשיו את הלקוחה שזיינה לי את המוח כל הבוקר במיליון סיפורים ותירוצים. איך הורגים בשלט רחוק לעזאזל?
ואני שונאת את העצבים שאני נמצאת בהם עכשיו, שגורמים לי להרגיש את הדופק ברקות, ומפריעים לי להתרכז בעבודה האחרת שאני צריכה לבצע.
בקיצור... אני בעצבים רצחניים כל הבוקר, בא לי לפוצץ משהו או מישהו, ובעיקר את הלקוחה הזו.
אומממממממממממ להרגיע...
פאק, האומממ לא עוזר בכלום עכשיו.

ולא רק היום. הסשן האחרון שלנו גרם לי לחוש אותך על כולי, בתוכי - במודעות מוחלטת אלייך כל הזמן.
בפעם הראשונה, את גברתי, השתחררת לגמרי, בוטחת בי שאם לא אוכל - אומר לך. והפראות שהייתה בך, הפכה אותי מבפנים מהתרגשות, סחפה אותי למקום שלא דמיינתי שקיים.
כל הזמן רציתי שתשתחררי לגמרי - בשבילך. רציתי שתוכלי לעשות בי הכל, בלי גבולות. עכשיו אני מבינה שזה היה בשבילי לא פחות.
ואני במין הלם רגשי נפלא כזה. הגענו לשיא מדהים, כובש ואני לא רוצה לצאת מהמקום הזה לעולם גברתי. אני רוצה לשמש את כולך, גם את הפראות שבך. רוצה שספר הדומיות ייזרק אל כבשן התשוקה שלנו.
את מדהימה לי גברתי.

שפחתך.

"אני רוצה לפנק היום את גברתי", אני אומרת לעצמי כשאני קמה להכין את חדר השינה לכבודה.
הייתה לי רק שעה להכנות הפעם.

החלפתי את המצעים ופיזרתי נרות בחדר. מהסלון הבאתי את אחת הכורסאות, הנחתי אותה בפינת החדר מכוסה בבד כיסוי ארגמני. מקלחת מהירה, הקולר עליי, מאפרה, מצית, אייס קפה שיחכה לגברתי ליד המיטה ביום החם הזה - ואני מוכנה לקראתה.

גברתי מגיעה.
"אני הולכת לקרוע לך את הצורה היום", היא אומרת לי כשהיא נכנסת אל החדר, ואז היא רואה את הכורסה.
"אני רוצה לפנק אותך גברתי", אני מסבירה לה.
"לפנק?" היא שואלת, "איך?".
"חשבתי לרחוץ לך את הרגליים בגיגית שאמלא במים חמים, לעסות לך אותן, לעסות את כולך" אני אומרת.
"זה נשמע מצויין" מחייכת גברתי, "היו לי עלייך תכנונים אחרים היום, אבל אפשר להתחיל בפינוק הזה. תפשיטי אותי!" היא פוקדת.
אני מסירה ממנה את החולצה, פותחת את החזייה, מסירה את מכנסייה. הראש שלי מעורפל היום, מלא בה.

"אבל קודם כל סיגריה" אומרת גברתי ומשתרעת על המיטה.
אני מדליקה לה ולי סיגריות, שתינו שואפות מהן.
"היום את תתני לי דבר שעוד לא נתת" אומרת לי גברתי.
"מה עוד לא נתתי לך?" אני מחייכת תמהה.
"עוד מעט תראי" מחייכת גברתי, ואני שכובה לידי, מאמצת את מוחי בשאלה "למה היא מתכוונת?".
היא יפה לי כל כך כשהיא שוכבת לידי. אני לא יכולה להתאפק, השפתיים שלי מחליקות על לחיה, מתרפקות.
"ביקשת רשות שפחה?" שואלת גברתי.
"לא גברתי" אני אומרת.
"וביקשת רשות לעשן?" היא ממשיכה.
"לא גברתי".
"השפחה שלי שכחה את החינוך שלה? אני צריכה להחזיק אותה קצר?"
"כן גברתי, לא גברתי" אני מתבלבלת.
"כבי את הסיגרייה" היא פוקדת עליי. אני מכבה אותה מיד.
"קיבלת ממני הוראה מפורשת לעשות לעצמך טיפול פנים בכל שבוע", קולה של גברתי קר עכשיו, "למה לא ביצעת את הוראתי".
"התכוונתי לבצע" אני מנסה להסביר, "אבל שכחתי את סדר הפעולות, ולא יצא לי לשאול אותך".
"כמה זמן עבר מאז שלימדתי אותך?" היא שואלת.
"חודשיים גברתי".
"ובחודשיים הללו כמה פעמים נפגשנו ודיברנו? את רוצה לספק לי תירוץ יותר טוב ללמה לא ביצעת את הוראותיי?"
"התביישתי לשאול אותך" אני מנסה להסביר. איך אסביר לה שלא התביישתי לשאול אותה, אלא שהתביישתי בכך ששכחתי דבר שהיא לימדה אותי?
"את הולכת להיענש על זה" היא קובעת, "תוציאי את הרשעון מהארון".
אני פוחדת מהרשעון, הוא מכאיב בטירוף ביחוד כשאין הכנה.
"תשכבי" פוקדת גברתי, ומיד אני מרגישה אותו נוחת על ישבני.
הכאב מקפיא אותי, הגוף שלי כל כך לא מוכן. עוד שתי הצלפות ואני לא יכולה לספוג יותר. הגוף שלי מנתר עם כל הצלפה, והיד נשלחת את הישבן להגן עליו מפני הכאב.
"תעיפי את היד שלך!" פוקדת גברתי, "זה עונש, את לא הולכת ליהנות ממנו, יש לך את מילת הביטחון שלך, אם את לא מסוגלת לספוג יותר. תעיפי את היד!".
הגוף שלי קופץ בין הצלפה להצלפה, הפחד מרעיד אותי. ההצלפות נמשכות.
"את תקבלי עוד עשר הצלפות" קובעת גברתי, "תיספרי".
"אחת גברתי... שתיים גברתי..."
הדמעות פורצות ממני. הכאב מקפיא לי את מילות הספירה. אני כל כך קרובה לומר את מילת הביטחון, נאבקת בה ובכאב.
"שש גברתי... שבע גברתי... שמונה גברתי... תשע גברתי..."
בהצלפה ההצלפה העשירית אני מרגישה את הישבן צורח כבר. המילים לא יוצאות.
"את תיספרי או שאצליף בך שוב" קובעת גברתי כשאני מתפתלת בכאבי.
האיום משחרר את המילים, "עשר גברתי" אני בוכה.

גברתי מניחה את הרשעון בצד, קמה אל השידה, מביאה ממנה קרם לחות ומורחת על ישבני וירכיי.
"מה את בשבילי?" היא שואלת.
"השפחה שלך" אני עונה.
"מה עוד?"
"הכלבה שלך, החור שלך, הזונה שלך" אני אומרת.
"מה עוד?" היא מתעקשת.
כל כך קשה לי לומר את זה.
"מה עוד?"
"הילדה שלך" אני לוחשת.
"את תמיד גם הילדה שלי" אומרת גברתי כשהיא ממשיכה למרוח את הישבן הכואב, "ואת לא תשכחי את זה".

גברתי מתיישבת על המיטה ומניחה את רגליה ליד ראשי.
"זה המקום שלך" היא אומרת כשהיא מנחה אותי להביא אליהן את פניי, "ועכשיו את תבקשי מהן סליחה על מה שלא ביצעת".
הדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג, אני מנשקת רגליה.
"אני מתנצלת גברתי" אני אומרת, "לא זכרתי שזו הוראה שלך שאבצע את הטיפולים, חשבתי שאני יכולה לבצע אותם ולא צריכה".
"בואי אליי שפחה" היא אומרת עכשיו בקול רך ונשכבת לידי.
אני קוברת את עצמי בתוכה, הבכי לא פוסק.
"תדליקי לי סיגריה" היא מורה לי. אני מדליקה לה, לא עולה עכשיו על דעתי להדליק גם לעצמי. אני מרגישה שנכשלתי במילוי הוראותיה, מרגישה מובסת וזקוקה לזרועה שחובקת אותי לנחמה.
גברתי מלטפת, מרגיעה, מחייכת אותי שוב.
"את הולכת להיות לי שימושית היום" היא אומרת לי.
"שימושית?"
"שימושית מאוד שפחה שלי, אבל נתחיל במסג'".

אני קמה, לוקחת את גיגית הכביסה שניקיתי מראש, ממלאה אותה במים חמים, מוסיפה אליהם סבון דאב ריחני. גברתי מתיישבת על הספה, אני כורעת מולה ומכניסה את רגליה בעדינות אל המים.
"נעים לך גברתי?" אני שואלת.
"מאוד נעים" היא מחייכת ומשעינה את ראשה לאחור על הכורסה.
הזמן מפסיק להוות פונקציה פעילה עבורי. אני רוחצת את רגליה, מעסה את הכפות בתוך המים, מעבירה מדי כמה שניות את ידיי לאורך קרסוליה, מחממת אותם.
קסום לי עכשיו. גברתי על הכורסה, רגליה במים, מונחות על כפות ידי המעסות, והנרות שמאירים פינות בחדר החשוך, יוצרים אווירה שמכשפת אותי.

"עכשיו את תעסי לי את הגב" אומרת גברתי.
אני מייבשת את רגליה במגבת רכה שהכנתי מראש, עוזרת לה לעבור אל המיטה ומחזירה את הגיגית אל האמבטיה.
גברתי מוציאה מתיקה בקבוקון שמן.
"עסי לי את הכתפיים ואת הגב" היא מורה לי.
אני כל כך שמחה בספרי העיסוי שגברתי סיפקה לי, אני יודעת עכשיו לעסות אותה הרבה יותר טוב מבעבר.
אני לא רוצה שהרגע הזה יסתיים.
אני מעסה אותה לאט, את הכתפיים, הגב, מחליקה על השרירים, מתמקדת בנקודות הקשויות, משחררת אותן. אני אוהבת את הגניחות הקטנות שיוצאות ממנה, את אנחות ההתפנקות.
"עסי לי את כפות הרגליים" מורה גברתי.
אני מכסה את גבה בשמיכה, ומתיישבת על קצה המזרן. מניחה עליי כף רגל אחת שלה, ומתחילה לעסותה.
השמן נעים כל כך, ריחני, גורם לאצבעותיי לנוע על עורה בעדינות גם כשאני לוחצת מעט.
"אני אוהבת שאת משרתת אותי" אומרת גברתי.
"אני השפחה שלך" אני עונה לה, "תפקידי הוא לשרת אותך".
אין לי מושג כמה זמן עובר, מצדי, הרגע הזה יכול להימשך לנצח.
"תרחצי ידים" אומרת לי גברתי לאחר שאני מעסה גם את רגלה השניה, ותחזרי אל המיטה.

אנחנו שכובות זו לצד זו, רגועות. אני מדליקה לגברתי סיגריה.
"גברתי אני יכולה גם לעשן?" אני מבקשת.
"כן אהובה שלי" היא אומרת.
אנחנו שוכבות, אני מעסה לה את הקרקפת. שתינו מעשנות.

"את הולכת עכשיו לתת לי את מה שעוד לא נתת" אומרת לי גברתי כשאנחנו מסיימות את הסיגריות. "את הולכת לאונן עכשיו מולי".
"כן גברתי" אני מחייכת במבוכה.
היד שלי נשלחת אל הכוס, האצבעות מפשקות את שפתיו, חודרות אל ביניהן, מלטפות את הדגדגן. אני יבשה, אבל גברתי הורתה לי לאונן, ואני אאונן.
אני רגילה לפנטז כשאני מאוננת, אבל עכשיו הראש שלי ריק מפנטזיות. האצבעות נעות על הדגדגן, מגרות אותו, אבל אני יודעת שלא אוכל לגמור כך.
"את תאונני עכשיו בשבילי שפחה שלי", אני שומעת פתאום את גברתי, וברגע הגוף מתחיל לנוע מעצמו לכבודה.
"את הזונה שלי, החור שלי" היא ממשיכה כשאני מתפתלת לידה, "ואת לא תגמרי בלי רשות".
אם עד לפני רגע הייתי רחוקה מגמירה, פתאום התשוקה שורפת בי. אני שומעת את הגניחות שלי, מרגישה באצבעות שנוגעות עכשיו לא כמו שאני רגילה לגעת, אלא כאילו הן היו האצבעות שלה.
"גברתי, גברתי..." אני גונחת.
"בואי אליי" היא פוקדת, ומיד אני מתפוצצת מולה. שלה.
"את עוד לא מפסיקה", קובעת גברתי, "את תמשיכי לאונן. תסתובבי ותפתחי מולי את הכוס שלך".
אני מסתובבת על המיטה, ראשי ליד רגליה. פתאום אני רוצה שהיא תראה את כולי, את תוכי. האצבעות שלי מפשקות את שפתי הכוס מולה, חודרות אל עצמי, כמה שיותר עמוק. אני נטרפת. אלה לא האצבעות שלי, הן רק שלוחה של גברתי עכשיו. אני מזיינת את עצמי מולה, מאוננת על הדגדגן וחודרת שוב, מוצפת בנוזלים שלי.
ושוב אני גומרת לפקודתה, והגוף רועד, והצרחות ששמורות רק לה, פורצות ממני עם האורגזמה.

"אל תעזי לפקוח את העיניים" פוקדת עליי גברתי. "הבאתי איתי חבר והוא הולך לזיין אותך".
אני שומעת אותה קמה ומלבישה עליה את הזין.
"הוא לא ידבר איתך, את תהיי החור שלו" היא אומרת. "תפתחי את הרגליים חור".
אני שוכבת ברגליים פשוקות. אי שם בנקודה חשוכה בראשי אני יודעת שזו גברתי שעומדת לזיין אותי, אבל המילים שלה מעבירות אותי למקום אחר. פתאום זו לא גברתי שעומדת לחדור אליי, אלא גבר.
"הוא שילם לי חמישה שקלים כדי לזיין אותך" ממשיכה גברתי, "אני אשב פה ואסתכל עליכם, ואת תצדיקי את הכסף שהוא שילם עבורך".

בתוך רגע אני מרגישה את הזין בתוכי, ממלא אותי. אני קופאת.
אני שייכת לגברתי, אף אחד אחר לא יכול לגעת בי. וזו גברתי שמשחקת גבר עכשיו, אבל אני כל כך עמוק בתוך המשחק, ולא מעיזה לפקוח את עיניי, שאני בטוחה שיש בתוכי גבר. ואני אוהבת גברים, רוצה אותם, אבל אני שייכת רק לה, ולא יכולה לדמיין שמישהו אחר ייגע בי.
גברתי נעה בתוכי, בוטשת בי.
"אני רוצה שתדברי איתו" אני שומעת אותה, "שתספרי לו כמה את רוצה את הזין שלו".
אני מנסה לדבר, להיות הכי סקסית, אבל זה גבר, זו לא גברתי, ואני שייכת. אני מרגישה שעוד רגע אצא מדעתי, שאם אהנה אבגוד בה.
"דברי איתו" היא פוקדת.
המילים לא יוצאות.
"דברי איתו".
"אני לא יכולה גברתי, להזמין אליי גבר זה לבגוד בך" אני בוכה, שונאת את עצמי על כך שאני לא מצליחה לזרום עם הפנטזיה של גברתי.
"של מי את?" היא שואלת.
"שלך גברתי" אני עונה.
"ואני החלטתי לתת לו אותך. את שייכת לי, את החור שלי, ואת תצייתי".

אם גברתי פוקדת עליי, אני חייבת לציית, זו כבר לא בגידה. הגוף שלי משתחרר ברגע ואיתו המילים.
"תזיין אותי, תדפוק אותי, אני זקוקה לזין שלך" אני גונחת כשרגליי עוטפות את גבו.
הוא מזיין אותי בכוח, עמוק, אני מרגישה איך אני נטרפת.
ופתאום סטירה. היא חזקה, מקפיאה, מרטיבה אותי, ועוד אחת, ועוד, ועוד. אני מאבדת את היכולת לספור את הסטירות שנוחתות על פניי, מקטינות אותי, מנכסות אותי, מחפיצות.
"את תהיי חור טוב" אני שומעת אותו, "תעטפי לי את הגב עם הרגליים שלך, אל תתני לזין שלי לצאת ממך".
כולי חור פעור ועוטף. אני מרגישה את הזין חודר, יוצא, חודר... אני מאבדת שליטה על הגמירות שלי, צורחת כמה שאני נהנית, כמה שאני אוהבת את הזין שלו. ושוב הסטירות נוחתות על פניי כשהוא גומר בתוכי.
"תסתובבי" הוא פוקד עליי, "שילמתי לגברתך חמישה שקלים, בשביל לזיין לך את כל החורים".
העיניים שלי עצומות כל הזמן. זו לא גברתי שמזיינת אותי, זה הגבר שהיא הביאה איתה.
"בעדינות" אני מבקשת כשאני מסתובבת.
"הגבירה שלך אמרה שאת רגילה לקבל בתחת" הוא עונה לי, ומיד אני מרגישה באצבעותיו חודרות לתוכי, דופקות לי את הישבן, מרחיבות אותי.
אני לא שולטת על התנועות שלי, על הצרחות.
"בבקשה תחדור אליי" אני מתחננת.
"בבקשה מה?" הוא שואל.
"לא!" אני מסרבת, "את זה אני אומרת רק לגברתי".
"גברתך נתנה לי אותך, גברתך רוצה שאשתמש בך, וכרגע את השפחה שלי ואני האדון שלך". הוא אומר כשהזין שלו מתחיל לחדור אליי.
"בבקשה מה?" הוא חוזר ושואל.
אם גברתי רוצה בזה אז זה מותר, זו לא בגידה בה, אני מנסה להסביר לעצמי. הזין חודר עוד קצת, מטריף אותי.
"בבקשה תזיין אותי" אני מתחננת.
"בבקשה מה?" הוא ממשיך להקשות עליי.
"בבקשה אדוני, תזיין אותי"
הזין חודר אליי, ממלא אותי.
"אני אקרע אותך" הוא נוהם, "תרגישי איך את מתמלאת".
"כן אדוני" אני צורחת את הגמירות שלי, נחדרת. אני חור, החור שגברתי בחרה להעביר כדי שיזויין.
אני מרגישה אותו גומר, הנשיכה קורעת לי עוד רגע את הכתף אבל לא אכפת לי. אני גומרת, מרגישה הכי זונה, הכי חור, הכי שייכת לגברתי כשהזין לוקח אותי עכשיו.
הוא ממשיך לזיין אותי.
"אני אגמור בתוכך, אני אשתין לך בתחת, אני אמלא אותך בשתן שלי אחרי שאגמור".
המילים הללו גורמות לי להתפוצץ באורגזמה החזקה ביותר שהייתה לי עד עכשיו. אני רוצה את השתן הזה בתוכי, את השימוש המוחלט בי לצרכיו/ה.
אני שוכבת מעולפת, הזין בתוכי, הוא מעליי. שנינו לא זזים.

יש רגעים בהם השפחה מרגישה הכי שפחה בעולם, הכי שייכת, הכי לא קיימת כיישות עצמאית. היא חלק מהגבירה שלה, היא קיימת כדי לשרת. ככה הרגשתי באותו הרגע.
גברתי יוצאת ממני, מסירה את הזין. יש אינטימיות מסוג אחר בחדר.

"תביאי את הוויברטור הגדול מהמגירה ותאונני איתו" פוקדת גברתי.
בשניות הזין חודר לי לכוס. הפעם זו לא גברתי שמזיינת אותי, זו אני שמזיינת אותי לכבודה.
הוא עמוק בתוכי. אני מרגישה אותו מחליק בתוך הנוזלים שהציפו אותי. אני לא שולטת בתנועות שלי, בצרחות שלי, בגמירות. אני חור ממולא בזין לכבודה של גברתי, אני כל מה שהיא תרצה שאהיה. ואני גומרת.
"בואי אליי ילדה שלי" אומרת גברתי ומחבקת אותי, ומכסה אותי בשמיכה. אני צמודה אלייה, הילדה שלה. תמיד גם הילדה שלה.

הבוקר הלחי שלי מסומנת בסימני הסטירות שלה, מעוטרת בהן. אני נושאת על פני את גברתי היום, בגאווה.