לפני 18 שנים. 1 בדצמבר 2005 בשעה 10:43
כשעצוב וכששמח,
כשחשוך בעומק הנשמה וכשמואר,
כשהראש נשמט מותש על כר קפוא,
וכשעינייך בורקות במשובה,
כשאצבעות של קור מוחצות תחושות האושר,
וכשחיוך שוטף את הפחדים כולם,
כשעייפות יום העבודה מכבידה על איברייך
וכשזוהרו של יום חדש שוטף את הירוק שבנשמה...
אני איתך גברתי.
איתך כדי ללוש את השרירים הדואבים,
איתך בליטופים של רוגע וסערה,
איתך נושאת הנר, טיפות של שעווה על אצבעותיי
את מאירה את מחשכיי,
אחזי בידי, יחד נדע גם לאפלה.
כשתכשלי בדרך אהיה לך למשענת
הדום לרגע מנוחה,
וחום גופי גברתי, יבעיר את לילותייך,
כשאהבתי תתן לך נחמה.
