שייכת

גברתי הרשתה לי שוב לנסות ולהפתיע אותה בסשן שלנו. זה לא קרה המון זמן ונורא התרגשתי. שברתי את הראש, מה אני הולכת לעשות לכבודה. ואז נזכרתי בסיפור שפעם נתקלתי בו, ושחירמן לי ת`נשמה - סיפורה של המנהלת תרז, שמנהלת בית ספר לעבדים.
ישר הצעתי לגברתי שהיא תהיה המנהלת תרז, ואני השפחה הסוררת שנשלחה אליה לאילוף על ידי גברתה המיואשת.
ממממ הברק בעיניי גברתי 😄 ואופס, אנחנו במשחק.

שתינו יושבות על המיטה לאחר שהכנתי לנו קפה, מעשנות סיגריה.
"אז את שפחה לא מאולפת? לא צייתנית?" שואלת המנהלת תרז.
אני מביטה לה ישר לעיניים ומחייכת.
"את כלבה טובה או רעה?" שואלת המנהלת תרז.
"בפעם האחרונה שגברתי קראה לי כלבה נשכתי אותה כמו כלבה טובה" אני עונה בקול גאה.
המנהלת תרז מעיפה לי מיד סטירה.
"את תדברי בטון שראוי לשפחה. זה ברור? או שאני צריכה לסטור לך שוב?"
"את כנראה צריכה לסטור לי שוב" אני ממשיכה בהתחצפות.
הסטירה מזעזעת לי את הפרצוף.
"הגבירה שלך שלחה אותך לאילוף בזכות המוניטין שיצא למוסד שלי" אומרת המנהלת תרז, "ואני מתכוונת לאלף אותך היטב".
"אנחנו הרי לא רוצות שייפגע לך המוניטין" אני אומרת בזלזול.
סטירה. הפעם היא ממש ממש כואבת.
"אנחנו נלמד אותך לענות כראוי שפחה. את יכולה לבחור בין זה שתעני בנימוס לבין זה שיהיה לך בפה גאג. מה את בוחרת?"
"גאג" אני עונה.
"תביאי אותו" פוקדת המנהלת.
"תביאי אותו בעצמך" אני עונה לה.
היד שלה נשלחת ומושכת בשערי בחוזקה. צעקה נפלטת מפי.
"את עכשיו" אומרת המנהלת וחובטת בידה בעוז בישבני כשהיא ממשיכה למשוך בשערי בחוזקה, "תביאי את הגאג, זה ברור?"
"כן" אני עונה.
"כן מה שפחה?" מהדקת המנהלת תרז את אחיזתה בשערי.
"כן גברתי" אני פולטת במהירות, עוד רגע תתלש לי הקרקפת.
היא משחררת אותי ואני ממהרת להביא לה את הגאג, שמולבש היטב על פי.
"על ארבע שפחה" פוקדת המנהלת תרז, "את הולכת להיענש על חוצפתך".
מיד אני על ארבע, מממ... כאב אני חושבת בסיפוק, שרויה במוד הסרבני אותו אני משחקת.
אאוצ` זה כואב...
המנהלת תרז מצמידה זוג מצבטים לפטמותיי ומתחילה לחבוט על ישבני ברשעון שלה, כל חבטה מקפיצה אותי.
"את" חבטה, "תלמדי" חבטה, "להתנהג בנימוס" חבטה, "ברור שפחה?" חבטה.
"כן גברתי" אני ממלמלת בפה מלא גאג.
"אני לא שמעתי" חבטה.
"כן גברתי" אני מנסה לצעוק מבעד לגאג.
החבטות נמשכות. היא מסירה מהפטמות את המצבטים.
"ודבר נוסף שאת תלמדי, זה את מקומך מול הגבירה שלך. כמו שפחה טובה, את לא נושאת את עינייך אל עיני הגבירה שלך, את מסתכלת לרצפה. זה ברור?"
"כן גברתי" אני עונה, כשהישבן שלי עולה עוד רגע באש.
"יפה, תשכבי על הגב שפחה" פוקדת המנהלת תרז.
אני מתהפכת.
"את תלמדי אצלי כמה דברים" אומרת המנהלת תרז, "את תלמדי לציית, את תלמדי לפתוח את הרגליים שלך כל הזמן, ואת תלמדי להיות מיוחמת באופן תמידי לכבוד גברתך. זה ברור?"
המבט בעינייה מזהיר שלא אנסה אותה עכשיו.
"כן גברתי" אני אומרת לה.
"יפה היא אומרת, אבל העונש עוד לא נגמר. אני אוציא אותך מפה כלבה מאולפת"
היא לוקחת נר כחול לידה, ומדליקה אותו.
"את אוהבת את חום השעווה?" היא מתעניינת.
"לא גברתי, אני פוחדת ממנו" אני עונה.
"את תלמדי לתת לגברתך את הפחדים שלך" היא עונה לי. "קשה לך לנשום עם הגאג?" היא שואלת.
"לא גברתי הוא רק מכאיב לי בלסת" אני עונה מתקשה בדיבור ברור.
המנהלת תרז מסירה ממני את הגאג.
"תזכרי שאם תדברי שוב בחוסר נימוס הוא יחזור" היא מזהירה, "את תלמדי פה את כל מה ששפחה טובה צריכה ללמוד, ולא משנה כמה זמן ומאמצים זה ידרוש".
"גברתי כמה זמן אני אמורה להישאר אצלך?" אני שואלת מעט בחשש.
"כמה שצריך, הזמן לא מוגבל" עונה המנהלת תרז ומצמידה לפטמותי שוב את המצבטים.
אלוהים... העונג...
ידה האחת מורמת מעליי מחזיקה בנר. אני לא יכולה להסיר ממנו את מבטיי. ידה השניה מלטפת לי את הכוס מבחוץ.
"תסתכלי על הלהבה, תראי כמה היא יפה" אומרת לי המנהלת תרז.
"הלהבה יפה, זו השעווה שמפחידה אותי" אני עונה לה.
"את תלמדי להנות ממנה" עונה המנהלת תרז, "את תתני לי את הפחד מהשעווה, ולא רק שתלמדי לא לפחד את גם תודי לי על כל פעם שהשעווה תפגע בגופך. אם תשכחי להודות תספגי מיד הצלפה חזקה בכוס. זה ברור כלבה?"
"כן גברתי" אני עונה מרותקת לנר.
המנהלת תרז מסירה ממני את המצבטים, ומיד מטה את הנר מעליי. אני רואה את השעווה במסלולה אל גופי. הפחד מעצים את הכאב.
"הכאב כרגע מורכב מתשעים אחוז פחד ורק עשרה אחוזים של כאב" אומרת לי המנהלת תרז ולאחר שאני מודה לה.
"כן גברתי" אני עונה משקשקת.
"תני לי את הפחד" דורשת המנהלת ומטה שוב את הנר. ידה השניה ממשיכה ללטף לי את הכוס, מגרה אותו. השילוב מטריף חושים.
במשך דקות ארוכות היא ממשיכה להזליף עליי שעווה. לאט אני מרגישה איך החום מפחיד לי פחות, איך הוא גורם לי להתחלה של תחושת ספייס.
גברתי מכבה את הנר.
"בואי נראה אם הפחד מחרמן את השפחה שלי" היא אומרת ומחדירה לתוכי את אצבעותיה.
"את אוהבת לפחד כלבה" אומרת המנהלת תרז, "את רטובה, את מוצפת".
"באמת?" אני שואלת בחוסר אמון.
"ועוד איך" היא עונה וחודרת אליי.
האצבעות שלה חופרות בי, הראש מעורפל מתחושת הספייס הקל בו הייתי, והתחושה משכרת.
"שפחה טובה לא גומרת בלי רשות" אני שומעת את קולה בין אנחותיי, "שפחה טובה עומדת הכן לכבוד גברתה תמיד. את החור של גברתך, את תהיי מיוחמת לכבודה כל הזמן"
"כן גברתי" אני גונחת.
"אני מתכוונת להעמיד אותך מול קיר שרק ישבנך יבלוט ממנו החוצה. את תממני את השהות שלך בבית הספר שלי" היא ממשיכה ואומרת, ממשיכה וחופרת בי... "את תקבלי עשרה, חמישים קליאנטים ביום ותשמשי אותם כחור טוב. הם יראו רק את חור התחת שלך ואת הפה שלך שיהיה פתוח כל הזמן."
"אני אנשך אותם" אני מאיימת.
"לא את לא" היא מגיבה מיד, "הפה שלך יהיה מורכב על סד מיוחד שיפתח אותו במיוחד למי שירצה לגמור לך בפה, ואת תהיי מיוחמת לכבוד הלקוח החמישים שלך בדיוק כמו לכבוד הלקוח הראשון. ברור כלבה? אני אאלף אותך, תהיי בטוחה בזה".
אני עוד רגע מתפוצצת.
"גברתי בבקשה תרשי לי לגמור" אני מתחננת.
"תגמרי שפחה" היא פוקדת עליי, ובתוך שניות מרעידה את גופי אורגזמה ראשונה.
"אני לא יוצאת שפחה" אומרת המנהלת תרז וממשיכה לחפור בי, "את תלמדי להיות מיוחמת גם אחרי אורגזמה".
לרגע אני מעולפת מדי, אבל כעבור דקות אחדות חוזר הגוף שלי להגיב למגעה.
האצבעות שלה מטריפות אותי. אני לא שולטת בעצמי ובתוך שניות אני גומרת שוב, הפעם בלי לבקש רשות.
"השפחה שלי גמרה בלי לבקש רשות?" מתעניינת המנהלת תרז.
"כן גברתי, סליחה, לא שלטתי בזה" אני מתנצלת במהירות.
"תירוצים לא יעזרו פה, את תענשי" עונה לי המנהלת תרז.
היא לוקחת לידיה את שוט רצועות הגומי ומתחילה להצליף על שדי מכוסי השעווה. זה מטמטם אותי מעונג. שלא תפסיק... בידה השניה היא ממשיכה לחפור בי.
"הפעם אני לא אגמור בלי רשות" אני מבטיחה לעצמי, שוכחת לרגע את תפקידי כשפחה סוררת ורוצה רק לרצות את גברתי.
היא מזיינת אותי באצבעותיה עוד ועוד, עמוק, משחקת לי בג`י. אני מתאפקת עד שאני לא יכולה יותר.
"גברתי... בבקשה" אני מתחננת.
"תגמרי" היא דורשת, "תני לי את הגמירה שלך".
הפצצה על הירושימה הייתה קטנה לעומת הגמירה שלי. אני מרגישה שעוד רגע אני נוסקת למרומים.
"תשכבי ואל תפתחי את העיניים" דורשת ממני גברתי לאחר שאני מספרת לה שנגעתי בספייס אבל שלא נכנסתי אליו.
"גברתי אני לא בספייס" אני מנסה להסביר לה.
"את שוב לא מצייתת?" שואלת גברתי בטון מאיים.
אני כן.
שוכבת על גבי, עוצמת עיניים. עסוקה במתי גברתי תרשה לי לפתוח אותן. ופתאום התחלה של נסיקה בראש. התחושה המוכרת של תחילת ספייס.
"תסתובבי על ארבע" פוקדת עלי גברתי.
אני על ארבע על המיטה, וגברתי מתחילה להצליף בי בשוט הזמש שלה. ההצלפות עזות אבל לא מכאיבות לעור. שוט הזמש מחדיר את הכאב לשרירים בלי לפגוע בעור. ההצלפות פוגעות לי בישבן ובשכמות. הצלפות על השכמות תמיד זורקות אותי, ובתוך דקות אני צונחת ממצב ארבע לשכיבה מלאה. אני בספייס.
גברתי מחליפה את השוט לשוט רצועות עור.
זה כל כך טוב...
מרגישה את החום מתפשט לי בכל הגוף. לא יכולה לזוז.
עוד כמה הצלפות, וגברתי נשכבת לצדי. מדליקה לה סיגריה. אני לא יכולה לזוז.
הדקות עוברות, אין לי מושג כמה. כשאני יוצאת מהספייס ממתינים לי סיגריה ומבט אוהב.
"את יכולה לקום?" מתעניינת גברתי.
"כן גברתי" אני עונה לה.
"אז תביאי שתי מגבות ובואי למקלחת" היא פוקדת עליי.
הולכת שיכורה מספייס לארון המגבות ומשם למקלחת.
"שבי" פוקדת עליי גברתי, ומתחילה לשטוף מעליי את השעווה.
"זה התפקיד שלי לשטוף את גברתי", עוברת בי המחשבה. לא מסוגלת לזוז, רק לחבק את רגלה ולנשק לה.
גברתי פוקדת עליי לקום, ממשיכה להסיר ממני את השעווה. אני מתחילה לרעוד מקור בגלל הספייס שהייתי בו.
גברתי ממהרת לנגב אותי, מתנגבת בעצמה בחופזה ומניחה עליי את שתי המגבות. היא לוקחת אותי לחדר השינה ומושיבה אותי על הכורסה שייעדתי לה. מכסה אותי.
אני מביטה המומה בגברתי שמסירה את הסדין מלא השעווה ומביאה במקומו סדין נקי.
רוצה כל כך לעזור לה, אבל גלים של ספייס עוד מכים בראשי.
"בואי למיטה" פוקדת עליי גברתי, "יש לנו עשר דקות לפני שאנחנו צריכות להתחיל לזוז, וזה אומר שיש לך עשר דקות לענג את גברתך, וכדאי שתהיי יצירתית".
הלשון שלי עטה על הכוס שלה, מכורה לריח, לטעם, ליופיו של האיבר הזה שמפיק מגברתי אנחות עונג.
בתוך שניות היא מצמידה את שפתיי ולשוני עמוק יותר לתוכה, והיא גומרת. אני לא מסוגלת לשבוע ממנה, ואורגזמה שניה משתחררת ממנה.
"אל רגליי שפחה" פוקדת גברתי.
אני עפה אל הרצפה, לשוני על כף רגלה, מלקקת, לוחכת.
"יותר למעלה" פוקדת גברתי, ובתוך דקות אני חשה בשרירים שמתכווצים על לשוני כשהיא גומרת.
"בואי אליי" היא קוראת לי.
"אבל גברתי אני רוצה לענג אותך" אני מבקשת.
"החיבוק עכשיו יותר חשוב לי מעוד גמירה" עונה גברתי, "אני רוצה לחבק אותך שפחה שלי אחרי הסשן והספייס שלך".
אני עטופה, נאהבת, מאושרת.