שייכת

שתינו במיטה, גברתי ואני. היא קוראת ספר ואני לצדה, כותבת. שקט לי, רגוע. כשאני לידה המילים שהתעכבו להן בראשי זורמות פתאום.
ופתאום היא נשכבת מעליי. ברגע העיניים נעצמות והאנחות פורצות ממני.
"אל תפסיקי לכתוב" היא מורה לי, מתחככת בתנועות זיון עם אגנה על ישבני.
"כן גברתי" אני גונחת. מחזיקה את העט בידי, מנסה לכתוב עוד שורה. ידיה חומקות מתחת לגופי, אוחזות בפטמותי, לשות אותן, מסובבות.
אני גונחת...
"אל תעזי להפסיק לכתוב" היא מתנשפת באוזני, "עשי את מה שגברתך מורה לך".
כל כך קשה לי להתרכז עכשיו בטקסט שלאה העו"ד אומרת ליעל ולרוחי, אבל השורות ממשיכות להיכתב בין האנחות שלנו. והאורגזמה מתחילה להיבנות.
"גברתי בבקשה" אני מתחננת לאישור לגמור.
"תגמרי שפחה שלי, תגמרי" היא פוקדת עליי. שיניה ננעצות בעורפי כשהיא גומרת איתי או אני איתה, והתנועות נמשכות אי אפשר להפסיק עכשיו, והעט נשכח על המיטה, ורק גברתי עליי, ואני מתחתיה, ושלה.
אנחנו נחות כמה דקות.
"תמשיכי לכתוב שפחה" היא פוקדת עליי. אני לוקחת את העט וממשיכה לכתוב.
"תפתחי את הרגליים" היא מצווה. אני פותחת.
הויברטור הענק שלנו חודר אליי, הוא בידייה, גם אני.
"אל תפסיקי לכתוב" היא דורשת, "כל פעם שתפסיקי אני אפסיק להזיז אותו בתוכך".
מזויינת אני מנסה להמשיך לכתוב. שתי שורות... גניחה. העט נשמט, גברתי עוצרת את תנועותיה. אני חוזרת לכתוב, ושוב אנחה. והאגן זז מעצמו כבר, בוער אל הזין שבידיה של גברתי, והמילים חורגות מהשורות המותוות על הדף, אני כבר בקושי רואה את המילים שנכתבות. לא מסוגלת להתרכז בבניית משפט אחד נוסף.
והיא מזיינת אותי, חודרת, בועלת, נשכבת מעליי, דוחפת עם רגלה את הזין לתוכי כשהכוס שלה נע מעל ישבני.
ואני שלה. המילים שאני כותבת נבעלות על ידה.
כולי שלה. ושתינו גומרות שוב.