שייכת

מחר את שלי גברתי לשעתיים שלמות. ברור שאני שלך, רק שלך, אבל מחר...
מחר הוא הבטחה לקירבה, לאהבה, למגע ההוא שלך שמטמטם לי את החושים... למילים שגורמות לנפש לנסוק... לנוזלים שלך עליי, בתוכי... מחר ובעצם, כבר היום, תוכי יפער בפנייך שתקחי, שתבעלי, ויסגור על זרועך בתוכו ברעב של שייכות הדדית. הבעילה שלך אותי, את נשמתי, עושה אותי שלך, עושה אותך שלי, אני מאוהבת בך, אני מורעבת אלייך גבירה שלי. לא רוצה חלוקה לפסקאות עכשיו, רוצה שהרעב אלייך ייקרא בצפיפות, שהרעב יהפוך לממשי באמצעות המילים שנוזלות כאן על המסך מולי. לא זקוקה עכשיו לכאב, רק להשתייכות. לרגל שמונחת על ראשי, על בטני, על הכוס שלי, הכוס של הרגל שלך, הכוס ששייך לכל חלק בך, לכל מילה שאת מוציאה, לפנטזיות שעוד לא התממשו למילים כובשות. רעב גברתי, השדיים שלי מכוסים בסוודר שיוסר עם כניסתך לדירה, העירום שלי יאמר - שלך. על ברכיים מולך, מנמיכה את עצמי עד לכפות רגלייך, רוצה אותי שם עכשיו, במקום הנמוך ההוא, במקום הממכר, במקומה של השפחה שלך. במקומי - מולך. עכשיו רוצה להיות כלבה, רוצה להיות ילדה, רוצה להיות רחם משתוקק למילוי על ידך, רוצה להיות שפתיים שמגששות בעיוורון אחר חלקת בשר שתרשי שאנשק. רוצה את הכאב שאת נותנת לי, הכאב שמנכס אותי אלייך, שמנכס את השפיות ומטיס אותה על כנפי נצים אל צוק עלום ומשם אל השמיים. רוצה להתמסר לך, לתת לך את כולי, לתת לך כל עונג שיענג אותך, אותי, אותנו. רוצה ללטף אותך שעות, בשקט. לראות אותך עצומת עיניים שלווה, ואז לחוש בידך מגששת אל השד שלי לצביטת החפצה. רוצה להיות הצעצוע, צעצוע העונג שלך. שתשחקי, שתהני, שאטרף. שלך גברתי, צרכיי, מיניותי, אהבתי, שלך גברתי, אני, שלך.