סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שייכת

גווי זקוף ראשי מורכן / בבואך לדרוש את ששלך / רקמת בי שייכות / תוחלת שונה לקיום מלא / יצקת את נשמתך לתוכי. התפרסם היום: שוב מקולרת
לפני 19 שנים. 15 בנובמבר 2005 בשעה 16:21

איך מחבקים ילדה?
איך מלמדים אותה לא לפחוד?
איך מלמדים אותה שמותר לה לרצות ולהצטרך?
כמה זמן לוקח לילדה להחליף את פחדי העבר בחיבוקי ההווה?

אתמול קיבלתי מגברתי את הילדה שבי. ואני רוצה לחבק אותה, לספר לה שיש כל כך הרבה שמחה בעולם הזה, ושמותר לה לשמוח ושמותר לה לכאוב אבל כבר אין צורך לפחוד. שהיא לא לבד יותר, שלעולם היא לא תהייה בודדה יותר. יש בה כל כך הרבה עצב, תהומות של פחד. הטוב משמש עבורה רק פסק זמן מהחורים שממלאים את נשמתה. היום אני יודעת כמה היא הרגישה אבודה, כמה היא פחדה. ואתמול חיבקתי אותה, והיום חיבקתי, ואחבק אותה מעכשיו ולתמיד, ויום אחד יוקל לה, אני יודעת את זה. יום אחד החיוך המלאכי שלה לא יסתתר עוד. יום אחד היא תגדל בי.

אתם מוזמנים לקרוא את פירוט הקורות אותנו אתמול בבלוגה של גברתי
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12764

Belisana​(שולטת) - אהובה אמיצה שלי. אני אוהבת אותך ואת הילדה שבך.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י