המון לימודים.
הגעתי היום לסיכום עם תלמידה אחרת בכיתה - מורה ללשון בתיכון. היא תלמד אותי את החלק שמסרב להיכנס למוחי וקשור לאותיות בג"ד כפ"ת, בכל"מ, דגשים, שוואים ושאר קללות... ואני אלמד אותה מחשבים.
אני נהנית מכל שניה של לימודי העריכה שלי, אבל כשהמורה לעריכה נורמטיבית נכנסת לכיתה, המוח שלי נכנס להלם. החוקים הללו יותר מדי מזכירים לי מתמטיקה והכי גרועים הם היוצאים מהכלל.
המורה הזו הכי הורסת אותי כשהיא מזכירה לנו שרק לפני 10-20 שנה למדנו את כל זה בתיכון. מה זאת אומרת שאנחנו לא זוכרים? זה ידע שאמור היה ללוות אותנו מאז ועד ליום מותנו.
קשים חייה של הסטודנטית קלייר. לפחות בשאר השיעורים אני מצטיינת. רק שהקללות אמורות ללוות אותי לאורך כל השנה, בשעה שהשיעורים הכייפיים יסתיימו בעוד כמה חודשים, ואין לי מושג איך יהיו השיעורים שיבואו במקומם בסימסטר הבא.
אלה היו חמש דקות של שיחרור קיטור. מותר לי. עכשיו אני חוזרת לשיעורי הבית שלי.
לפני 18 שנים. 6 בדצמבר 2005 בשעה 19:56
