לפני 18 שנים. 19 בדצמבר 2005 בשעה 16:51
ככה נראה היום הזה שלי. עם עבודה רצופה עד שש, הפסקה בת חצי שעה עם מרק חם של אמא, ועכשיו ללימודים. המוח נוזל לי כבר מרוב עריכה, אבל לא אישה כקלייר תישבר, לא אני, לא, לא... די נשברתי 😄
מחר מחכה לי יום לימודים ארוך ונסיעה עד לכפר סבא, שאני מקווה שלא אאלץ לעשות על האופנוע בגשם המובטח. אבל לאחר שאחזור לביתי אסע ואצטרף לגברתי ולחברים שלנו בבית קפה תל אביבי.
נעים לי. זו מן שגרה יומית טובה כזו. כדי לחלץ את העצמות ולהזרים את הדם, עשיתי הפסקה באמצע היום. קפצתי בה על חבל לא נראה, פעם על רגל זו, פעם על רגל אחרת... נורא הצחיק אותי החבל הלא קיים. ונזהרתי לא לפגוע בו ברגליי 😄
יאללה, גמרתי ללהג. עכשיו אני יושבת ללמוד.
אוהבת אתכם, והתרגשתי מכמות התגובות לפרסום האחרון שלי. תודה.
