שייכת

"זנזונת שלי..."
"כן גברתי האקסטרימית?"
"תיזהרי ממני" צוחקת גברתי.
"ממך גברתי?"
"כן זנזונת שלי, תיזהרי שאני לא אחליט לעשות לך באמת סשן אקסטרימי."
"מממממ גברתי, זה לא יהיה סשן של 'התוכנית כבקשתך' אני משערת."
"לא זנזונת שלי, ממש לא".
"זאת אומרת שאני לא אוכל למשל לבקש שייכלל בו עיטוף קטן".
"לא זנזונת שלי, את זה עשיתי לך במסגרת הסשנים הלא אקסטרימיים שלנו. פה מדובר בסשן אקסטרימי אמיתי."
"אבל גברתי, אקסטרימי זה לאו דווקא אומר כואב. נכון?"
"שפחונת, אם כבר אקסטרימי אז למה לעצור בכאב? נלך איתו עד הסוף."
"כן גברתי" אני עונה לה ורעד קל בקולי.
"אולי אפילו נלך על סשן בחוץ."
"בחורף גברתי? אולי נחכה לאביב?"
"אל תדאגי זנזונת שלי, הגבירה שלך אולי אקסטרימית אבל היא הרי לא תתן לך להתקרר. אני אחמם אותך בהצלפות שוט. את חושבת שיהיה לך קר מתוקה שלי? או אולי... אולי אני אחמם אותך עם שעווה, ואז אני אסיר אותה בהצלפות שוט. מה דעתך על זה, שפחונת שלי?"
"גברתי תעשה כרצונה." אני עונה ובולעת רוק בדממה.
"או אולי..." מהרהרת גברתי בקול, "אולי אני אעשה לך סשן במכונית עם קרח."
"קרח?" אני מזדעקת, "גברתי זה חורף! את רוצה שהשפחה שלך תתקרר?"
"כן אני יודעת שפחה שלי, אבל את יודעת, אם אני אכניס לך למשל את הקרח לכוס, אז לא יהיה לך קר כי הוא ישר יימס בכוס הלוהט שלך. אין סיכוי שתתקררי ככה, נכון?".
הכוס שלי עוד רגע עושה שמיניות באוויר מרוב חרמנות. אני מרגישה איך אני נוזלת כשאני מנווטת את המכונית של גברתי אל החניה שמתחת לביתה.
"גברתי את מניאקית" אני צוחקת.
"איך את מדברת לגבירה האקסטרימית שלך?" נוזפת בי גברתי כשהיא צוחקת.
"בהערצה אני מדברת אליה" אני עונה ומכבה את המנוע.